הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
בבא בתרא צה ע"א
תלמוד בבלי בבא בתרא צה א:
ת"ש: האונאה, פחות משתות - נקנה מקח, יותר משתות - בטל מקח, שתות - קנה ומחזיר אונאה: אמאי? ליהדר עד פחות משתות! ש"מ: כל היכי דבעי לאהדורי - כולה מהדר! הכי השתא, התם מעיקרא שוה בשוה א"ל, מיהו פחות משתות - לא ידיעה במנה ומחיל איניש, שתות - ידיעה ולא מחיל איניש, יתר משתות - מקח טעות הוא ובטל מקח.
התלמוד הבבלי מביא כאן ברייתא מפורסמת לגבי מקח – אם המוכר לקח רווח של פחות משתות, הרי שהעסקה קיימת. אם לקח שתות העסקה קיימת וצריך להחזיר את אותה שתות. ואם המוכר לקח על המקח יותר משתות בטל המקח.
התלמוד הבבלי בהמשך שואל מדוע צריך המוכר להחזיר את כל השתות שיחזיר פחות, שהרי פחות משתות אדם מוחל (ועונה התלמוד מה שעונה)
התלמוד הירושלמי שואל שאלה אחרת על המקרה שהמקח בטל. מדוע המקח צריך להיות בטל. שהמוכר יחזיר את העודף שלקח יותר ממחיר המקח והכל יבוא על מקומו בשלום. תירוץ הירושלמי הוא שאם לא נבטל את המקח יצא על האדם שם רע – זה אדם שניתן לרמותו בקלות. לכן, משום כבודו של האדם (שלא יצחקו עליו) אנו מבטלים את המקח.
תלמוד ירושלמי בבא מציעא ד, ג:
מכר לו שוה חמשה בששה יכיל מימר ליה חד דינר איגרבת סך דינרך. א"ר זירא יכיל מימר ליה לית איקרי דיהון ברייתא אמרין פלוני איגחך.
