בני בנים הרי הם כבנים / רפי זברגר

קידושין ד ע"א
 

הקדמה

למדנו במשנה הראשונה במסכת, כי אחד מדרכי הקידושין של האשה הוא בכסף. כלומר האדם המבקש לקדש את האשה נותן לה כסף או שווה כסף [כך אנו נוהגים היום, שהבעל מקדש בטבעת אשר ''שווה כסף'']. הגמרא מבקשת ללמוד את מקור הדין של קידושי כסף. רב יהודה בשם רב, בדף הקודם, מצטט פסוק אשר לדעתו מהווה את מקור הדין של ''קידושי כסף'': וְאִם שְׁלָ֨שׁ אֵ֔לֶּה לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה לָ֑הּ וְיָצְאָ֥ה חִנָּ֖ם אֵ֥ין כָּֽסֶף (שמות כ"א, י"א): הפסוק לקוח מתחילת פרשת משפטים, ועוסק בדיני אמה (שפחה) עבריה. מדובר בנושא אשר לא קיים כבר היום, אבל בעבר היה נהוג. התורה מחייבת את האדון של השפחה, במספר חובות, והפסוק שלנו מדבר באדון שלא עומד בחובותיו, או אז, השפחה יכולה להשתחרר מעבדותה ללא נתינת כסף לאדון. לומד רב יהודה מפסוק זה, כי במקרה זה, של "האדון והשפחה" אין כסף, אבל ''במקרה אחר'' יש כסף – מהו אותו ''מקרה אחר'', אומר רב יהודה, מדובר בכסף קידושין שהאבא מקבל עבור קידושין של הבת שלו.
 

הנושא

אחרי דין ודברים על תשובת רב יהודה בשם רב אשר למדנו בדף הקודם, שואלת הגמרא ''בדף שלנו'', מניין למד רב יהודה שניתן ללמוד מן המילה אֵ֥ין כָּֽסֶף? עונה הגמרא, שיש עוד מקום בגמרא, בה דורשים את המילה אֵ֥ין .
כדי להבין את הנושא האחר נקדים מספר הקדמות:
1. בני המשפחה של כהן זכאים לאכול מפירות תרומה, שהכהן מקבל מתוקף היותו כהן.
2. בת כהן המתחתנת עם ישראל או לוי, אינה רשאית יותר לאכול בתרומה.
3. בת כהן שנשאה לישראל, ולאחר זמן מה, התגרשה או התאלמנה, חוזרת לאכול בתרומה בבית אביה, אך ורק אם אין לה ילדים מבעלה הכהן.
את הדין השלישי למדה הגמרא מפסוק בספר ויקרא (פרק כ''ב, פסוק י"ג): וּבַת כֹּהֵן֩ כִּ֨י תִהְיֶ֜ה אַלְמָנָ֣ה וּגְרוּשָׁ֗ה וְזֶרַע֘ אֵ֣ין לָהּ֒ וְשָׁבָ֫ה אֶל בֵּ֤ית אָבִ֙יהָ֙ כִּנְעוּרֶ֔יהָ מִלֶּ֥חֶם אָבִ֖יהָ תֹּאכֵ֑ל וְכָל זָ֖ר לֹא יֹ֥אכַל בּֽוֹ: מהמילים וְזֶרַע֘ אֵ֣ין לָהּ֒ לומדת הגמרא מספר הלכות:
1. גם אם אין לה ילדים מבעלה הכהן, אבל יש לה נכדים ממנו (הילדים נפטרו) – גם אז היא מוגדרת כאשה שיש לה זרע מבעלה הכהן ואינה יכולה לחזור ולאכול בתרומה בבית אביה.
2. גם אם הילדים שיש לה מבעלה הכהן "פסולים" [כגון ממזרים – נולדו מעריות (אם בעלה הכהן הוא גם בן משפחה האסור עליה באסור עריות, והילדים הנולדים מזוג זה מוגדרים כממזרים)], גם אז נקרא שיש לה זרע, הפוסל אותה מלאכול בתרומה בבית אביה.
שואלת הגמרא, כיצד ניתן ללמוד מאותן מילים שתי הלכות, הרי הכלל שמילה מיותרת מלמדת הלכה אחת בלבד?
עונה הגמרא, כי אמנם כן. את ההלכה הראשונה שגם נכדים נקראים ילדים לגבי זכות אכילת תרומה לבת כהן אלמנה, אין צורך ללמוד מן המילים וְזֶרַע֘ אֵ֣ין לָהּ֒, אלא מתוך כלל אחר שאנו ''מכירים'' אותו: בני בנים הרי הם כבנים. רש''י אומר כי למדנו במסכת יבמות את מקור הכלל.
 

מהו המסר?

מכוח כלל זה אנו לומדים כי ניתן להתייחס אל נכדים כאילו הם ילדים. בימים אלו נכנסתי תחת ''מטרית הסבים'', כך שלפי כלל זה, בעצם נולד לנו בן נוסף. אכן, הרבה סבים וסבתות של היום, צעירים ברוחם ובנפשם, יכולים בהחלט לחוש ולהתרגש ביחד עם נכדיהם: ללמדם, לשחק עמם, להיות להם למשען ועזר וכוח מניע להתקדם ולגדול. אשרינו שזכינו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]