לימוד זכות / רפי זברגר

בבא בתרא צג ע"א
 

הקדמה

למדנו בדף קודם, מיד אחרי המשנה הפותחת את הפרק השישי, על מחלוקת רב ושמואל, במקרה שאדם מכר שור לחברו ונמצא נגחן. רב אמר: הרי זה מקח טעות, בדיוק כמו המוכר יין ונמצא חומץ. לעומתו, סובר שמואל, כי יכול לומר לו: לשחיטה מכרתיו לך. כלומר, יש אפשרות שאדם קונה שור על מנת לשחוט אותו ואחר כך לאוכלו, אם כי, זהו מקרה לא שכיח. הזכרנו כבר את הדין שאין הולכים בממון אחר הרוב, לכן סובר שמואל, יכול המוכר לטעון טענה, אשר איננה מצויה כל כך. 
 

הנושא

הגמרא מנסה לתלות מחלוקתם של רב ושמואל האמוראים, במחלוקת תנאים אחרת, המובאת בתוספתא במסכת בבא קמא, פרק ג' משנה ד', וזה לשון התוספתא: שור שהיה רועה, ונמצא שור הרוג בצדו, אף על פי שזה מנוגח, וזה מועד ליגח, זה מנושך, וזה מועד לנשוך – אין אומרים: בידוע שזה נגחו וזה נשכו. לעומת תנא קמא, אומר רבי אחא: גמל האוחר בין הגמלים (גמל מיוחם משתולל בין הגמלים), ונמצא גמל הרוג בצדו – בידוע שזה הרגו.
הגמרא מניחה שדין רוב ודין חזקה "הולכים יחדיו''. לכן חשבה הגמרא כי רב הסובר שהולכים בממון אחר הרוב, יסבור כמו כרבי אחא הסובר כי הולכים אחר חזקה [חזקה שהגמל האוחר הרג את הגמל לצידו].
לעומתו יסבור שמואל כמו תנא קמא: אין הולכים בממון אחר הרוב, ואין הולכים אחר חזקה ליגח.
הלכה נפסקה כמו שמואל [על פי הכלל שבדיני ממונות פוסקים כמו שמואל] שאין הולכים בממון אחר הרוב, ולכן יכול המוכר שור נגחן לטעון, כי מכר את השור לשחיטה, למרות שרוב השוורים אינם עומדים לשחיטה.  
 

מהו המסר?

ניתן לומר לפי שמואל, כי אנו ''מלמדים זכות על השור'' ולא מניחים שהוא הרג את השור אשר נמצא הרוג בצדו, אלא מניחים ''הנחה רחוקה'' שאולי שור אחר הגיע לפה והרגו...
נוסיף אנו על דברי שמואל ונאמר: אם על בעלי חיים אנו ''מלמדים זכות'' על אחת כמה וכמה שיש ללמד זכות על בני אדם: לחשוב טוב על כל אחד, למרות שיש סבירות גבוהה שעשה מעשה לא טוב.
ואם באופן כללי אנו מצווים ללמד זכות על אנשים, בוודאי ובוודאי על בני משפחתנו. לחשוב טוב, ''לפרש'' מקרים ומצבים לכיוון החיובי, למרות ש''בתוך הלב חושבים אחרת''.
זה ''בריא'', מוסיף אהבה ואחווה בין בני המשפחה, וגורם ל"סף המתח" הבינאישי, לרדת באופן משמעותי ביותר.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]