הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
שמואל וראש הגלות - כמי הלכה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא פט ע"א
ת"ר: (לא) יהיה לך - מלמד שמעמידין אגרדמין למדות,
ואין מעמידין אגרדמין לשערים.
דבי נשיאה אוקימו אגרדמין בין למדות בין לשערים;
א"ל שמואל לקרנא, פוק תני להו: מעמידין אגרדמין למדות, ואין מעמידין אגרדמין לשערים.
נפק דרש להו: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים.
א"ל: מה שמך? קרנא, תיפוק ליה קרנא בעיניה. נפקא ליה קרנא בעיניה.
ואיהו כמאן סבר? כי הא דאמר רמי בר חמא א"ר יצחק: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים, מפני הרמאין.
מבנה הסוגיה:
1.
ת"ר: (לא) יהיה לך - מלמד שמעמידין אגרדמין למדות,
ואין מעמידין אגרדמין לשערים.
מעמידים שוטרים-פקחים כדי לבדוק מדות ומשקלות [כפי שנקבע בכמה ברייתות בסוגיה הקודמת], ולהעניש [?] מי שלא מקפיד עליהם.
1.1
אבל הפקחים לא בודקים את מחירי המוצרים. ראה ברשב"ם הסבר כלכלי לזה, כלומר, התחרות בשוק תגרום למחיר ראוי.
2.
דבי נשיאה אוקימו אגרדמין בין למדות בין לשערים;
ראש הגולה העמיד פקחים גם "לשערים" - למחירי המוצרים.
מדובר בראש הגולה בתקופת האמוראים הראשונה [רב ושמואל].
2.1
בפשטות, רשאי ראש הגולה לתקן תקנה בדיני ממונות - תקנה כלכלית.
2.2
יתכן שראה שההתנהגות בשוק המחירים לא התנהגה כפי המצופה לפי האמור לעיל בסעיף 1.1
כלומר, ראש הגולה לא בא לחלוק על הברייתא.
3.
א"ל שמואל לקרנא, פוק תני להו: מעמידין אגרדמין למדות, ואין מעמידין אגרדמין לשערים.
שמואל אמר לקרנא [תלמידו?] שיודיע [לראש הגלות?] את הדין שנאמר בברייתא לעיל בסעיף 1.
3.1
כנראה ששמואל חשב שראש גלות הסתמך על ברייתא אחרת, ולכן שמואל בא לומר שהברייתא לעיל היא הברייתא המקובלת.
3.2
או אולי שמואל רצה לומר לראש הגלות שלא ראוי לפסוק בניגוד לברייתא - מבחינה כלכלית [ושמואל היה מומחה בדיני ממונות - "הלכה כשמואל בדיני"].
3.3
ואולי שמואל התכוון לומר, שאין לראש הגלות סמכות לכך, מפני שלא מדובר ב"דיני ממונות" רגילים אלא באיסור תורה - לפי הפסוקים שהובאו בסוגיה.
4.
נפק דרש להו: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים.
קרנא "דרש" לראש הגלות כפי שפסק ראש הגלות עצמו ולא כפי שדרש שמואל, וממילא לא כמו הברייתא הראשונה.
5.
א"ל: מה שמך? קרנא, תיפוק ליה קרנא בעיניה. נפקא ליה קרנא בעיניה.
שמואל נזף וקילל את קרנא מפני שאמר ההיפך מהוראת שמואל.
6.
ומדוע באמת קרנא לא ציית לשמואל:
ואיהו כמאן סבר? כי הא דאמר רמי בר חמא א"ר יצחק: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים, מפני הרמאין.
לקרנא היתה מסורת אחרת שמתאימה להוראת ראש הגלות. המסורת שלו היא מדברי האמורא רב יצחק שהובאה על ידי רמי בר חמא.
6.1
ויש לשאול: כיצד יתכן שקרנא בן דורו של שמואל הסתמך על דברי רמי בר חמא שהיה תלמידו של רב חסדא - בדור יותר מאוחר.
6.2
אלא יש לומר, שדברי רמי בר חמא כנראה היו מתוך ברייתא עתיקה שאותה הכיר קרנא.
7.
כנראה שבסופו של דבר יש כאן מחלוקת בין שמואל לקרנא האם יש לראש הגלות סמכות לתקן את התקנה.
8.
רמב"ם הלכות גניבה פרק ח הלכה כ:
חייבין בית דין ה להעמיד שוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך שיהיו מחזרין על החנויות ומצדקין את המאזנים ואת המדות ופוסקין את השערים, וכל מי שנמצא עמו משקל חסר או מדה חסרה או מאזנים מקולקלין רשות
יש להן להכותו כפי כחו ולקנסו כפי ראות בית דין לחזק הדבר, וכל מי שמפקיע את השער ומוכר ביוקר מכין אותו וכופין אותו ומוכר כשער השוק.
הרמב"ם פוסק במפורש כראש הגלות וכקרנא, ולא כברייתא הראשונה ולא כשמואל.
9.
מעשה רקח הלכות גניבה פרק ח הלכה כ:
[כ] חייבין בית דין וכו'. פסק כבי נשיאה וקרנא דסברי כרמי בר חמא אמר רב יצחק בבבא בתרא דף פ"ט [ע"א],
ואף דתנא קמא דברייתא קתני אין מעמידין אגרדומין לשערים והוו להו רבים,
מכל מקום מדעבוד עובדא דבי נשיאה והוי לחומרא, לכך פסק כן.
לכאורה היה צריך לפסוק כברייתא הראשונה - לעיל בסעיף 1 - כי היא נחשבת כ"רבים" [כלומר, "סתם ברייתא"="רבים"].
9.1
וצריך להוסיף שפסק גם נגד שמואל.
9.2
בכל זאת הרמב"ם פוסק כראש הגלות בגלל שראש הגלות עשה "מעשה", ויש כלל בש"ס שהלכה כ"מעשה" - "מעשה רב".
9.3
נראה לי להסביר: נכון שלפי הכללים היה צריך לפסוק כשמואל אלא בכך, שעורך הגמרא הביא את שיטת ראש הגלות באופן שכך נהג למעשה הרי שכמותו פוסק עורך הגמרא - נגד שמואל.
10.
ראה גם "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד פג, הערה מב, שיש גירסא "רבי יוחנן" במקום רבי יצחק, וממילא הלכה כרבי יוחנן נגד שמואל.
11.
הערה א: בסוגייתנו לא מוזכר העניין שבית דין מענישים על הפקעת מחירים, ולכן יש לומר, שהרמב"ם פסק על סמך סוגיה אחרת של "שופטים ושוטרים תתן לך בכל ארצך".
הערה ב:
דיני סוגייתנו שייכים להלכות אונאה ומקח טעות ועל הפסוק "לא תעשו עול במדה במשקל ובמשורה" [שו"ע, חו"מ, סימן רלא סעיפים א-ב], ולכן באיסורים יש לפסוק לחומרא - כראש הגלות, ולא לפי הכלל שהלכה כשמואל בדיני.
אמנם הרמב"ם כלל את הלכתו בהלכות גניבה, וללא קשר לפסוק.
