חוסר בהירות / רפי זברגר

בבא בתרא פז ע"א-ע"ב
 

הקדמה

המשנה בדף שלנו עוסקת בשני נושאים, הקשורים למכירת יין או שמן, או כל נוזלים אחרים:
1. תוך כדי פעולת הקנין השתנה המחיר: 
      א. אם לפני שהכלי מידה התמלא – המוכר יכול לחזור בו מהמכר
      ב. אם לאחר שהכלי התמלא – המוכר כבר אינו יכול לחזור בו.
      ג. אם הכלי היה של ''מתווך'' – החומר כביכול נקנה למתווך, ואם הכלי נשבר – באחריות המתווך.
2. דין נוסף בקנין של יין ושמן : וחייב להטיף לו שלש טיפין, והחנווני אינו חייב להטיף שלש טיפין – המוכר חייב להמתין עד שיצאו שלוש טיפות נוספות, לאחר שמילא כבר את הכלי של הקונה, אבל החנווני, שכל עיסוקו במשך רוב שעות היום במדידת יין ושמן על מנת למכור – אינו חייב להטיף את שלושת הטיפים. 
פטור של החנווני, כיוון שהוא טרוד הוא במכירתו ולכך לא הזקיקוהו להטיף, דאין לו פנאי (רשב''ם).
רבי יהודה מסיים את המשנה בהלכה: ערב שבת עם חשכה פטור:
במאמר זה נתמקד בדיון הגמרא על דברי רבי יהודה בסיפא של המשנה.  
 

הנושא

איבעיא להו רבי יהודה ארישא קאי ולקולא או דלמא אסיפא קאי ולחומרא.
רבי יהודה מתייחס למקרה השני של המשנה (סיפא), אך ישנה התלבטות בגמרא, לאיזה מן הקטעים בסיפא מתייחס:
• על "רישא של הסיפא", בו קבעה המשנה שיש להטיף שלוש טיפות – ורבי יהודה מיקל ופוטר בערב שבת.
• או על ה''סיפא של הסיפא'' בו פטרנו את החנווני, ורבי יהודה מחמיר ואומר שהפטור הוא רק בערב שבת.
הגמרא מביאה ברייתא, ממנה משתמע שרבי יהודה מתייחס לסיפא, ומחמיר ואומר כי החנווני פטור רק בערב שבת.
 

מהו המסר?

התלבטויות כגון זה, יש לא מעט פעמים בגמרא, וסיבת החורזת את כל הספיקות הללו, היא ''חוסר בהירות'' בדברים. אנו קוראים דעה של תנא מסוים, אך איננו יודעים כלפי אילו דברים הוא אמר את דעתו. אם היינו מוסיפים עוד חצי משפט במשנה, כדי להבהיר לנו את הנושא, לא הייתה מתעוררת כלל הבעיה.
''חוסר בהירות'' הינה תופעה שכיחה למדי, באירועים ובנסיבות רבות.
"חוסר בהירות" בעבודה, יכול לגרום ל''עבודת ייתר'' ולבזבוז משאבים.
''חוסר בהירות'' של מחנכים עלול לגרום לקליטה גרועה של החומר הנלמד.
"חוסר בהירות'' תוך כדי קשרים חברתיים, יכול להביא לאי הבנת הנאמר, ובמקרים קיצונים אף לקנאה, תחרות ושנאה.
''חוסר בהירות'' בתוך המשפחה, גורם לאי לכידות המשפחה, וייתכן אף לניכור וחוסר תקשורת יעילה.
ננסה להבהיר לעצמנו בצורה טובה כל דבר שאנו אומרים לאחרים, כך שגם השומע יוכל לשמוע, לקלוט ולהבין.     

המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]