חוסר בהירות / רפי זברגר

בבא בתרא פז ע"א-ע"ב
 

הקדמה

המשנה בדף שלנו עוסקת בשני נושאים, הקשורים למכירת יין או שמן, או כל נוזלים אחרים:
1. תוך כדי פעולת הקנין השתנה המחיר: 
      א. אם לפני שהכלי מידה התמלא – המוכר יכול לחזור בו מהמכר
      ב. אם לאחר שהכלי התמלא – המוכר כבר אינו יכול לחזור בו.
      ג. אם הכלי היה של ''מתווך'' – החומר כביכול נקנה למתווך, ואם הכלי נשבר – באחריות המתווך.
2. דין נוסף בקנין של יין ושמן : וחייב להטיף לו שלש טיפין, והחנווני אינו חייב להטיף שלש טיפין – המוכר חייב להמתין עד שיצאו שלוש טיפות נוספות, לאחר שמילא כבר את הכלי של הקונה, אבל החנווני, שכל עיסוקו במשך רוב שעות היום במדידת יין ושמן על מנת למכור – אינו חייב להטיף את שלושת הטיפים. 
פטור של החנווני, כיוון שהוא טרוד הוא במכירתו ולכך לא הזקיקוהו להטיף, דאין לו פנאי (רשב''ם).
רבי יהודה מסיים את המשנה בהלכה: ערב שבת עם חשכה פטור:
במאמר זה נתמקד בדיון הגמרא על דברי רבי יהודה בסיפא של המשנה.  
 

הנושא

איבעיא להו רבי יהודה ארישא קאי ולקולא או דלמא אסיפא קאי ולחומרא.
רבי יהודה מתייחס למקרה השני של המשנה (סיפא), אך ישנה התלבטות בגמרא, לאיזה מן הקטעים בסיפא מתייחס:
• על "רישא של הסיפא", בו קבעה המשנה שיש להטיף שלוש טיפות – ורבי יהודה מיקל ופוטר בערב שבת.
• או על ה''סיפא של הסיפא'' בו פטרנו את החנווני, ורבי יהודה מחמיר ואומר שהפטור הוא רק בערב שבת.
הגמרא מביאה ברייתא, ממנה משתמע שרבי יהודה מתייחס לסיפא, ומחמיר ואומר כי החנווני פטור רק בערב שבת.
 

מהו המסר?

הסתייגות זו נפסקה להלכה, ואמנם – חפץ שאינו כבד חייבים להגביהו כדי לקנותו.
הסיבה לכך: בעצם הגבהה היא ''הקניין המועדף''. הוא מהווה הוכחה חד משמעית, כי החפץ נמסר ונמכר לקונה, לאחר הסכמה של המוכר למכור. חכמים קבעו, שאם אין אפשרות, ואין יכולת להגביה חפץ כבד, ניתן להסתפק בקניין פחות טוב, בגלל המגבלות הקיימות על החפץ. אבל חפץ שניתן לבצע בו ''קניין חזק וטוב'' – חייבים לבצע קנין טוב ולא להסתפק בקניין פחות טוב.
ניתן ללמוד מכך מסר לחיים. יש לשאוף רחוק. לרצות לבצע כל דבר על הצד הטוב ביותר, ולא לחפף, או ללכת על ''הפתרון הקל''. אם ניתן להשיג עוד – יש לעבוד, לעמול ובעז''ה להצליח להגיע כמה שיותר גבוה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]