איזהו חכם - הרואה את הנולד / רפי זברגר

בבא קמא ז ע"א
 

הקדמה

למדנו בסופה של המשנה הראשונה במסכת: הצד השווה של כל ארבעת אבות הנזיקין אשר הוזכרו במשנה, שדרכן להזיק [כולם בסופו של דבר גורמים לנזק], ולכן מוטלת עלינו שמירה עליהם, ואז – חייב המזיק בסופו של דבר לשלם את הנזק במיטב הארץ [אם משלמים בקרקעות, יש לקחת את הקרקע הטובה ביותר ולתת אותה לניזק].
 

הנושא

אביי מקשה לרבא, מתוך סתירה לכאורה בין שני פסוקים:
1. מֵיטַ֥ב שָׂדֵ֪הוּ וּמֵיטַ֥ב כַּרְמ֖וֹ יְשַׁלֵּֽם (שמות, כ''ב, ד') – משמע שיש לשלם מן העידית (מהקרקע היותר מובחרת שיש לאדם)
2. בַּ֤עַל הַבּוֹר֙ יְשַׁלֵּ֔ם כֶּ֖סֶף יָשִׁ֣יב לִבְעָלָ֑יו (שם כ''א, ל''ד) – מן המילה יָשִׁ֣יב לומדת הגמרא, כי ניתן לשלם גם סובין, שזהו ''פסולת החיטה''. כלומר – אין צורך לשלם מן המיטב אלא ניתן לשלם אף ''בחלק הפחות טוב''. 
עונה הגמרא: כאן מדעתו, כאן בעל כרחו. כלומר, אם אדם משלם על הנזק ללא תביעה, מדעתו ומרצונו – אזי במקרה זה, יכול לשלם גם מן הסובין, מן החלק הפחות טוב. לעומת מקרה בו אדם נתבע על נזק שגרם, ובית דין מחייבו לשלם בניגוד לרצונו – אזי חייב לשלם מן העידית, מן המובחר ביותר – מ-מֵיטַ֥ב שָׂדֵ֪הוּ וּמֵיטַ֥ב כַּרְמ֖וֹ
 

מהו המסר?

למדנו מכאן, כי החכם רואה את הנולד ומקדים להודות על נזקו, יכול לשלם גם מהחלקים הגרועים שבקרקעותיו. אך אם ''אינו רואה את הנולד'' מחכה שיבואו לתבוע אותו, אז ''יאכל אותה'' וישלם ממֵיטַ֥ב שבשדותיו.
יש לציין ולומר, שהאדם נדרש להודות ולספר על נזקיו, לא רק בשביל ''לזכות'' ולשלם מן הסובין ולא מן המיטב, אלא גם כדי להודות, לחזור בו ממעשיו, ולתקן את המשך הדרך!


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]