הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

משנה וברייתא - מי קדם למי

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא פד ע"א-ע"ב

יין ונמצא חומץ - שניהן יכולין לחזור בהן.
לימא, מתניתין רבי היא ולא רבנן! דתניא:
יין וחומץ מין אחד הוא, רבי אומר: שני מינין!
אפילו תימא רבנן, עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי - אלא לענין מעשר ותרומה; וכדר' אלעא, דאמר רבי אלעא: מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה? שנאמר: +במדבר י"ח+ ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו, אם אינו קדוש - נשיאות חטא למה?
מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה;
אבל לענין מקח וממכר, דכולי עלמא - איכא דניחא ליה בחמרא ולא ניחא ליה בחלא, ואיכא דניחא ליה בחלא ולא ניחא ליה בחמרא.

1.
הגמרא טוענת [או שמא מקשה] בתחילה שמשנתנו היא כ"רבי" בברייתא, ולא כ"רבנן".

1.1
משמע מהגמרא שה"תנא קמא" בברייתא מוגדר כ"רבנן" ["רבים"?].

2.
וקצת קשה, הרי מאד הגיוני ש"רבי" בברייתא קבע את משנתנו - שהיא "סתם משנה" - - כדעתו שלו בברייתא!

2.1
אלא אם כן הגמרא ידעה שמבחינה עובדתית הברייתא "נוצרה" אחרי "יצירת" המשנה [גם אם לא בכתב], ואז השאלה היא מדוע תנא קמא [="רבנן"] בברייתא לא פסק כ"סתם משנה".

3.
הגמרא מיישבת שמשנתנו אמנם מיושבת גם לדעת "רבנן".

4.
רמב"ם הלכות תרומות פרק ה הלכה כא:

אין תורמין חומץ על יין, אבל תורמין יין על חומץ שהיין והחומץ מין אחד הן, (היה בלבו לתרום מן היין על היין ונמצא בידו חומץ אינה תרומה), היה בלבו לתרום חומץ על חומץ ונמצא החומץ שתרם יין תרומתו תרומה.

הרמב"ם פוסק כרבנן=תנא קמא שתורמים מיין על חומץ.

5.
ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", שמביא מי שפוסק כ"רבי" כי משנתנו שהיא סתם משנה סוברת בפשטות כדעת "רבי" בברייתא - וכלעיל בסעיף 2.

6.
ניתן לומר שמחלוקת הפוסקים היא מה קדם למה - המשנה קדמה לברייתא או הברייתא קדמה למשנה - וכדברינו לעיל בסעיף 2-2.1