הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אין הלכה כשיטה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא עח ע"ב

 

אמר אביי: ר"א ורשב"ג ור' מאיר ורבי נתן וסומכוס ונחום המדי, כולהו סבירא להו: כי מזבין איניש מידי, איהו וכל תשמישתיה מזבין.
ר"א - דתנן, ר"א אומר: המוכר את בית הבד - מכר את הקורה.
רשב"ג - דתנן, רשב"ג אומר: המוכר את העיר - מכר את הסנטר.
ר' מאיר - דתניא, ר' מאיר אומר: מכר את הכרם - מכר תשמישי הכרם.
רבי נתן וסומכוס - ביצית ודוגית.
נחום המדי - הא דאמרן.

1.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף עח עמוד ב:

כולהו סבירא להו כו' - לאו משום דכולהו סבירא להו כי הדדי דהאי לית ליה סברא דהאי דלמר הא מילתא בטל לגבי דהך ולמר אידך מילתא בטל לגבי אידך ומיהו בחדא שיטה הולכין שמוסיפין מכירת תשמישין טפי מרבנן דידהו חוץ מר"מ לבדו דס"ל דכולהו מכורין שהרי אמר כל תשמישי כרם
ומשום הכי לא קאמר אביי אמרו דבר אחד
ובכל מקום שאמר אביי אמרו דבר אחד בגמ' כן צריך לפרש.

הוא מסביר שמשמעות הביטוי "כולהו סבירא להו" היא, שכל התנאים שמנויים ברשימה סוברים את אותו עיקרון, אבל לא בהכרח בכל הפרטים.

1.1
ומשמעות הביטוי "אמרו דבר אחד" היא, שכולם אמרו אותו עיקרון על כל פרטיו. והוא ואמ בדבירו "ובכל מקום אמר אביי"
הביטוי "אמרו דבר אחד" - כ-30 מופעים בש"ס. 6 מהןם נאמרו על ידי אביי. וברובם יש 3 תנאים ברשימה !!!

1.2
הוא לא מזכיר את הכלל של "אין הלכה כשיטה".

2.
חידושי הרמב"ן מסכת בבא בתרא דף עח עמוד ב:

וכל כי האי גונא לית הלכתא כחד מינייהו, וכיוצא בה במסכת סוכה (ז' ב') שיטה דאית בה תנאי דפליגי אהדדי בהדיא, וקבלנו מן הגאונים ז"ל דלית הלכתא כחד מינייהו, וכן ביבמות (נ"א ב'), וה"ר שמואל ז"ל אמר כל מקום שלא אמרו בגמרא אמרו דבר אחד לא לגמרי הן שוין.

3.
רא"ש מסכת בבא בתרא פרק ה סימן ח:

הני כולהו שיטה נינהו ולית הלכתא כחד מינייהו:

כלומר, למרות ההבחנה של הרשב"ם לעיל בסעיף 1 הרי שגם קבוצת חכמים שעליהם נאמר "כולהו סבירא להו" אין הלכה כמותם.

4.
חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף עח עמוד ב:

כולהו סבירא להו. פי' ואפשר דלא מודה חד לחבריה כדפירש רשב"ם וכדפירשתי בכמה דוכתי.

כרשב"ם, אבל הוא לא מתייחס לכלל של "אין הלכה כשיטה".

5.
חידושי הר"ן מסכת בבא בתרא דף עח עמוד ב:

אמ' אביי ר' אליעזר ורשב"ג ור"מ ור' נתן וסמכוס ונחום המדי כולהו סבי' להו דכל דמזבין איניש איהו ותשמישתיה זבין - לא קי"ל כחד מיניהו,
דאע"ג דהני לא שוו אהדדי, וכמו שכת' הר"ש ז"ל, כל כה"ג שיטה הוא, ודכותה בפ"ק דסוכה שטה דאית בה תנאי דפליגי אהדדי בהדיא, והסכימו הגאונים ז"ל דלא קי"ל כחד מיניהו.

הוא קובע:
א. גם קבוצת החכמים בסוגייתנו - כהבחנת הרשב"ם - מוגדרת כ"שיטה".
ב. הכלל שנקבע על ידי הגאונים הוא ש"אין הלכה כשיטה".

5.1
ויש לחקור: האם הגאונים הם אלה שניסחו את הביטויים בש"ס: "כולהו סבירא להו" ו"אמרו דבר אחד" אחרי שהם עצמם קבעו באופן נקודתי וספציפי שאין הלכה ככל אחד מהחכמים שמוזכרים ברשימה המצורפת לכל אחד מהביטויים הנ"ל.

6.
סיכום וריכוז הנושא:
הליכות עולם שער חמישי פרק ג:

" ז. אין הלכה כשיטה. פירוש כל היכא שאומר בגמרא פלוני ופלוני סבירא להו כך הוא שיטה, וקבלה היא ביד הגאונים ז"ל דלית הלכתא כשיטה.
והטעם יש מי שאומר מפני שדרך חכמים לאחוז בדרך קצרה, ולפום דקא חזינא דקא מפרשי מאן דס"ל האי סברא ואמרי פלוני ופלוני אמרי כך ידעינן דמיעוט הם האומרים כך ורובא איפכא ס"ל (ואמטו להכי מפרשי שמועתייהו) [דלכך קא מפרשי שמועתייהו ואמטו להכי לית הילכתא כוותיהו], הילכך לית הלכתא כוותייהו, דמאן דס"ל איפכא הם הרבים ויחיד ורבים הלכה כרבים,

הסבר: הכלל הוא שאם הניסוח בגמרא הוא [ כמו בסוגייתנו ]: "... כולהו סבירא להו..." זה מוגדר "שיטה", והכלל הוא שאין הלכה כשיטה.

6.1
המקור לקביעת הכלל:

וילפו האי טעמא מדאמרינן ר' מאיר אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה מהטהורה לפיכך פרט הכתוב בטהורה, ושעופות הטהורים מרובים מהטמאים לפיכך פרט הכתוב בטמאים, מאי קמשמע לן לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה.

הסבר: התורה מפרטת את המיעוט של הבהמות הטהורות ומכאן לומדים: " לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה." ולכן, כיון שהגמרא צירפה כמה דעות שסוברות דין דומה – סימן שהגמרא רומזה בזה שהם מיעוט, ואין ההלכה כמותם, ויש רבים אחרים שסוברים ההיפך וההלכה היא כרבים.
ויש לבדוק האם מתאים לדברינו לעיל בסעיף 5.1

6.2

ולפי זה הטעם נראה דאין חילוק בין היכא דאמרינן פלוני ופלוני כולהו סבירא להו כך וכך ובין היכא דאמרינן פלוני ופלוני אמרו דבר אחד.

הסבר: מלבד הביטוי "... סבירא להו..." בסוגייתנו מופיע ביטוי דומה בש"ס: "... אמרו דבר אחד". לשני הביטויים הכלל הוא זהה, ובגלל הנימוק לעיל, שעורך הגמרא קיבץ כמה דעות יחדיו כדי ללמדנו שאין הלכה כאותם דעות.

6.3

ויש מי שאומר פלוני ופלוני אמרו דבר אחד, שוין הם לגמרי בדברים וכל אחד מודה לדברי חבירו, וכה"ג לא חשיבא שיטה ואפשר דהוי הלכתא כוותייהו
והיכי דמי שיטה היינו כגון פלוני ופלוני ס"ל כך, מפני שאע"פ שהולכין בשיטה אחת אין כל דבריהם שוים ואין מודין זה לזה,

הסבר: יש מי שסובר שהיש הבדל בין שני הביטויים שהזכרנו. הביטוי "... כולהו סבירא להו..." כוונתו, שאמנם התנאים שמוזכרים ברשימה שותפים לדעה אחת בנושא אחד אבל ישנם פרטים באותו נושא, שבהם יש מחלוקת ביניהם, ולכן יוצא שלגבי הפרטים אין צרוף של רוב, ולכן אין הלכה כשיטתם.

כאותה שבפרק א' דסוכה ב"ש ור' יאשיהו ר"ש ור' יהודה כלהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן ופליגי אהדדי ואינן שוין בדבר לגמרי, דלב"ש הכשר סוכה בכדי ראשו ורובו ושלחנו, ר' יאשיה בעי ארבע אמות, ר"ש בעי שלש דפנות ורביעית אפילו טפח, וכן כלהו כדאיתא התם, ולפי זה אינן מודין זה לזה ובכל חד מנייהו פליגי רבנן עליה והוי יחיד ובטל במיעוטן.

6.4

ובנין אב שממנו למדו הגאונים ז"ל שאין הלכה כשיטה בפרק איזהו נשך א"ר נחמן הלכה כרבי יהודה, הלכה כרבי יוסי, הלכה כרשב"ג, אלא שיטה אתמר דאלת"ה הלכה הלכה למה לי לימא הלכה כר' יהודה דמיקל בכולהו אלא ש"מ שיטה איתמר, והתם נמי לא מודו אהדדי,

6.5

וכן כה"ג מסתמא לית הלכתא כחד מינייהו אלא היכא דפסיק הלכתא גמרא בהדיא כחד מינייהו או דמוכח הכי ומפיק לה הכי משיטה, כי ההיא דמסכת סוכה דפסיק רבא הלכה כר' שמעון וכן כל כיוצא, כן כתב הר"ן בפירוש הלכותיו בפרק קמא דסוכה: "

הסבר: כמו בהרבה כללים אחרים, הכלל תקף כל עוד הגמרא לא פוסקת אחרת באופן מפורש, או באופן שמוכח שהיא פוסקת כאותה שיטה של "כולהו סבירא להו".

6.6
הערה: בכמה מקומות בש"ס, כשהגמרא אומרת את הביטוי "רבי... ורבי....כולהו סבירא להו..." שואלים הראשונים: הרי מצינו שגם תנאים אחרים סוברים כך...

7.
יד מלאכי – סימן כתר:

"מצינו בגמרא דקאמר "פלוני ופלוני כולהו סבירא להו", ואפילו הכי הלכתא היא ולא נקט הך לישנא רק לפרושי מילתייהו ולא לאוקמינהו בשיטה"

מתאים לכלל של ה"הליכות עולם" לעיל בסעיף 6.5, ש"מותר" לגמרא להכריע שההלכה תהיה כאותם תנאים שהובאו ברשימה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)