כללי פסיקה וכללי התנהגות / רפי זברגר

בבא בתרא סז ע"ב

הקדמה

נעסוק הפעם במשנה השניה מתוך שלוש המשניות המפורטות בדף שלנו, העוסקת במכירת בית הבד. 
נתאר בקצרה כיצד פעלה בית הבד הקדום, בהפקת השמן מתוך הזיתים: סחיטת הזיתים נעשתה בעזרת שתי אבנים גדולות, התחתונה קרויה ''ים'' או ''שֶכֶב'' בצורת קערה גדולה, בה שמו את הזיתים. האבן העליונה, נקראה ''מֶמֶל'', היא הייתה מחוברת לקורה גדולה. חמור היה מסובב את הקורה, וכך ה''ממל'' סובב על ה''ים'', והזיתים, שהיו בין שתי האבנים, נסחטו והפכו לשמן שנשפך ל''בור איסוף'', המכונה: עוקה. 
המקום נקרא ''בית הבד'', על שם הקורה הנקראת ''בד'' (במשכן היו "בדים" לארון, למנורה ועוד, בעזרתם הרימו את הכלים ונשאו אותם בדרכם במדבר). 
 

הנושא

אומרת המשנה: המוכר את בית הבד – מכר את ה''ים'' ואת ה''ממל'' ואת הבתולות (שני עמודים שבהם יושבת הקורה), אבל לא מכר את העבירים ואת הגלגל ואת הקורה (רכיבים מטלטלין של בית הבד).
העיקרון במשנה זו, דומה לעיקרון במשניות אחרות בפרק, המלמד כי הדברים הקבועים במקום – נמכרים ביחד עם הדבר הנמכר, ואילו דברים מיטלטלים אינם נמכרים. זה המקום להעיר הערה חשובה: כל ההלכות במשניות הפרק עוסקות במקרה בו המוכר לא פרט במפורש מה נמכר ביחד עם ''הדבר הגדול'', אך אם המוכר פרט במפורש, בין בשטר ובין בעדים, מה נמכר ומה לא נמכר – האמירה הזאת קובעת. 
רבי אליעזר בסוף המשנה, חולק על חכמים ופוסק: המוכר בית הבד – מכר את הקורה. הגמרא מסבירה את דעתו של רבי אליעזר: שלא נקרא בית הבד אלא על שום קורה. כפי שהסברנו בהקדמה, הקורה היא הבד, של המקום נקרא על שמו – לכן סובר רבי אליעזר: לא ייתכן שכל המקום נקרא על שם הבד, ואדם המוכר בית הבד, לא ימכור את הבד!
 

מהו המסר?

סברת רבי אליעזר נראית ''מאוד הגיונית''. הכיצד ייתכן, כי ''בית הבד'' יימכר ללא הבד. כיצד אדם מוכר בית הבד, ואינו מוכר את הרכיב המרכזי שעל שמו נקרא המקום? אך בפועל, ההלכה לא נפסקה כמותו, אלא כחכמים.
סברתם של חכמים: "לא נכנסים לפרטים ולחשבונות שונים'', אלא קובעים כללים והולכים לאורם. הכלל שנקבע בנידון שלנו: כל מה שאינו קבוע אלא מטלטלין, אינו נמכר עם ה''חפץ''.
ניתן ללמוד מכך, כי בפסיקת הלכה יש ''להשתחרר'' מרגשות, ומן "המחשבות ספונטניות'', אלא לדון לגופו של עניין, ולפי כללי פסיקה ברורים ומפורשים.
גם במסגרות פחות פורמאליים, רצוי לקבוע כללים חדים וברורים, כך שניתן יהיה לקבוע בכל מצב, כיצד לנהוג ומה לעשות או לא לעשות. הבית הוא דוגמא למקום כזה. אם יש כללים ברורים וכל בני הבית מכירים אותם, אזי החיים ''זורמים'' טוב יותר, ואין שאלות הצפות ועולות חדשות לבקרים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]