הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כלישנא בתרא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא סז ע"א-ע"ב

ואמר (רבה) +מסורת הש"ס: [רבא]+ אמר רב נחמן: מכר לו חולסית ומצולה, החזיק בחולסית - לא קנה מצולה,
החזיק במצולה - לא קנה חולסית.
איני? והא אמר שמואל: מכר לו עשר שדות בעשר מדינות,
כיון שהחזיק באחת מהן - קנה כולן!
התם הוא דסדנא דארעא חד הוא, וכולה חדא תשמישתא הוא,
אבל הכא -
הא תשמישתא לחוד,
והא תשמישתא לחוד.
ואיכא דאמרי,
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף סז עמוד ב
אמר (רבה) +מסורת הש"ס: [רבא]+ אמר רב נחמן: החזיק בחולסית: קנה מצולה.
פשיטא, דהא אמר שמואל: מכר לו עשר שדות וכו'!
מהו דתימא: התם הוא דסדנא דארעא חד הוא,
אבל הכא הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד, קא משמע לן.

1.
רמב"ם הלכות מכירה פרק א הלכה יט:

המוכר לחבירו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן, ואפילו היתה ו אחת מהן הר גבוה והשנית מצולה שהרי תשמיש של זו אינה תשמיש של זו, אף על פי כן כיון שהחזיק באחת מהן קנה השאר.

1.1
מגיד משנה הלכות מכירה פרק א הלכה יט:

[יט] המוכר לחבירו עשר שדות בעשר מדינות וכו'. זו ברייתא ומימרא דשמואל פ"ק דקדושין (דף כ"ז). ומ"ש ואפילו היתה את מהן גבוהה. הוא פירש חולסית האמור בגמ' (דף ס"ז) פ' המוכר את הבית בדין זה ופוסק כלישנא בתרא דהתם:

הוא מסביר שהרמב"ם פוסק בסוגייתנו כ"לישנא בתרא" [=כלשון אחרון]

1.2
אמנם יש דעה יחידה - מובאת בהגהות אשר"י - שפוסקת כלשון ראשון.

2.
לכאורה תלוי בשאלה העקרונית בכל הש"ס, האם הלכה תמיד כלשון ראשון או כלשון אחרון. ויש אומרים שהרמב"ם מכריע תמיד כלשון אחרון - וכבסוגייתנו.

2.1
וכך נראה סביר, מפני שכך סידר עורך הגמרא את מהלך הסוגיה.

3.
ולי נראה שאולי בסוגייתנו ההכרעה כלשון אחרון היא מפני שבלשון האחרון מובא "קמ"ל". ובדרך כלל ה"קא משמע לן" בא להכריע את ההלכה.