שווי אמיתי / רפי זברגר

בבא בתרא ס ע"ב

הקדמה

היום אנו מתחילים פרק רביעי, המוכר את הבית. הפרק עוסק בפירוש הסכמי מכירה. אם ההסכם לא מוגדר באופן חד חד ערכי, מגדירים חכמים מה כלול בעל עסקה. למשל, הדין הפותח את הפרק: המוכר את הבית, לא מכר את היציע, אף על פי שהיא פתוחה לתוכו.. כלומר, מגדירים חכמים מה ''כוונת המשורר'' במכירת הבית, ומה התכולה של ההסכם. האם כולל גם את היציע, החדר הפנימי, הגג וכו'. הגמרא מרחיבה ודנה במקרים נוספים, בהם לא ברורים גבולות העסקה, ומגדירה ופוסקת מה כוונת המוכר. 
 

הנושא

ואמר רב נחמן בשם רבה בר אבוה: המוכר שדה לחברו בבקעה גדולה, אף על פי שמָצַר לו מְצָרים החיצוניים – מְצרים הרחיב לו. מדובר בבקעה גדולה, המחולקת למספר שדות. המוכר עומד באחת השדות ומוכר ''שדה'', ותוך כדי מציין את גבולות הבקעה כולה. פוסק רב נחמן, כי כוונתו רק לשדה בה המוכר עומד, למרות שהגדיר גבולות של הבקעה כולה, כיוון שנוהגים להגדיר גבול יותר רחבים משטח הקרקע הנמכר. הגמרא מנסה להבין מה, כיצד נוהגים לדבר ולכנות שטחי קרקע, באותו אזור בו בוצעה המכירה:
אילימא דקרו ליה לשדה שדה, ולבקעה בקעה – פשיטא: שדה זבין ליה, בקעה לא זבין לה. אם ברור לכולם מה הכוונה, וכולם קוראים לשדה שדה ולבקעה בקעה – אין כלל שאלה, וברור שמכר לו רק את השדה בו הוא עומד בעת המכירה.
לא צריכא, דאיכא דלשדה קרו שדה, ולבקעה קרו בקעה, ואיכא נמי דלבקעה קרו שדה. כלומר, מדובר באזור בו יש מנהגים שונים. יש המקפידים לקרוא לכל דבר בשמו: שדה לשדה, ובקעה לבקעה, אבל יש אחרים הקוראים גם לבקעה שדה. ואז מתעוררת השאלה, במקום כזה, בו הדברים לא מוגדרים היטב, מה התכוון המוכר באומרו ''שדה'' בעת המכירה, האם לשדה או לכל הבקעה? מסבירה הגמרא את דברי רב נחמן: מדהוה ליה למכתב ליה ''לא שיירית בזביני אלין קדמי כלום'' ולא כתב ליה: שמע מינה: שיורי שייר. קובעת הגמרא במקרה זה, ובמקרים נוספים בדף: יש לומר בצורה חד משמעית: לא שיירתי (לא השארתי) במכירה זו כלום. אם לא אמר אמירה זו, אנו מפרשים את דבריו, שהוא ''השאיר'' קרקע אצלו, מתוך המוגדר במכירה , ולכן פסק רב נחמן כי המכירה חלה רק על השדה עצמו.
שואל התוספות במקום: ואם תאמר, נימא הדמים מודיעים? מדוע שלא נבחן את השאלה לפי הכסף שהקונה שילם. אם נראה שהסכום גבוה - כנראה מדובר על הבקעה כולה, ואם לא – מדובר על השדה בלבד.
עונה התוספות באחת מתשובותיו: ... גבי קרקע לא שייכא הודעת דמים, דפעמים אדם קונה קרקע הרב היותר ממה שהיא שווה. לפעמים משלמים סכום גבוה יותר מ''ערך הקרקע משוער'' כיוון שהיא ''שווה לו יותר''.   
 

מהו המסר?

שווי של חפץ או קרקע מסוים לא נקבע אך ורק לפי שווי שוק. פעמים, יש ערך וחשיבות לדבר, הרבה מעבר ל''ערכו האמיתי''. לכן, אומר התוספות, אין לבחון את מהות הקניין לפי הכסף שהקונה שילם.
כמו בענייני מקח וממכר, כך גם בנושאים אחרים. ערך חפץ או אף דבר רוחני אינו נקבע לפי שווי המוערך ע''י שמאי, אלא יש לבחון כל חפץ לגופו של אדם. העיקרון נכון אצל ילדים לא פחות ואולי אפילו יותר מאשר מבוגרים. ערך משחק, צעצוע או כל חפץ אחר שהילד ''שם עינו עליו'' יכול להרקיע שחקים, הרבה הרבה מעבר לערכו האמיתי.
לא לומר לילד משפט כמו: ''מה זה כבר שווה, אפשר לקנות כזה במספר שקלים בודדים'', משפט היכול לפגוע קשה בנפשו של הילד, אשר קשור בכל מאודו לחפץ זה. יש להתייחס ל''חפצים חשובים'' עבור ילדים, וגם עבור מבוגרים, ולתת להם את ''כל הכבוד המגיע להם'' בכל זמן ובכל עת.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]