גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף נ"ד, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף נד ע"ב - נה ע"א

'דינא דמלכותא דינא' נגד טענת 'מודעא רבה לאורייתא'

השבוע, אחר ימי הפורים בהם "הדור קבלוה" מאהבה ו"קיימו מה שקבלו כבר" (שבת פח, א), עוסקים אנו בסוגיא ידועה ד"דינא דמלכותא דינא" ובתוקף חוקי המלכות בעניני ממון (דף נד, ב - נה, א), וכיון שכן יסוב מאמרנו במילי דאגדתא בענין דין זה, והוא במאמרם ז"ל (שבת שם): "'ויתיצבו בתחתית ההר' (שמות יט, יז), אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא, מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם, אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב, מכאן מודעא רבה לאורייתא". פירש"י: "שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה, שקבלוה באונס". והקשה ה'פרשת דרכים' (דרוש כב): "דהא לא שייכא 'מודעא' אלא במי שאנס את חברו לעשות איזה דבר שלא כרצונו, אבל מלך שמצוה לעבדיו שיעשו כך וכך הרי הם מחוייבים לעשותו ואין כאן טענת אונס, דהא קי"ל דדינא דמלכותא דינא, וכל שכן דינא דמלך מלכי המלכים ית"ש, ואם כן אם ה' אנס את ישראל שיקבלו לשמור ולקיים תרי"ג מצות מה 'מודעא' יש כאן, שהרי מחוייבים הם לשמור מצות מלכם".

וכתב ליישב: "ונראה דזה יובן עם מה שכתב הר"ן בפרק ד' נדרים (כח.) עלה דההיא דשמואל דאמר 'דינא דמלכותא דינא', וז"ל: 'וכתבו התוס', דדוקא במלכי האומות אמרינן דינא דמלכותא דינא, מפני שהארץ שלו, ויכול לומר להם אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ, אבל במלכי ישראל לא, לפי שארץ ישראל כל ישראל שותפים בה', ע"כ. והנה אם אר"י לא היתה מוחזקת בידינו מכח מתנת אברהם, אלא שעכשיו היה ה' נותנה לנו, פשיטא דלא היה מועיל לנו טענת אונס, דתיפוק ליה שאנו מחוייבים לשמור ולעשות כל מה שצונו משום דדינא דמלכותא דינא, אך אם מה שאנו זוכים באר"י הוא מכח שזכה בה אברהם ואנחנו באים מכח ירושה, אם כן לא שייך 'דינא דמלכותא דינא' דומיא דמלכי ישראל, שהרי לא נתן ה' עכשיו שום דבר מחדש, ולא נשאר לנו חיוב לקיים את התורה אלא מצד קבלתנו, ולזה יש טענת אונס".

בהמשך דבריו כתב, שכל זה שייך רק כלפי שאר תרי"ג מצוות שבתורה, ולא כלפי ז' מצוות בני נח, כי "בשביל אלו הז' מצות קאה את הגוי אשר לפניהם וגירש אותם מהארץ", ובתנאי כן נתנה לאברהם אבינו, ושפיר ניתן לומר שחובה לקיימן מפאת 'דינא דמלכותא דינא', כי 'אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ', ולא תועיל בהן טענת אונס, ומבאר בזה את דברי ה'ילקוט שמעוני' (יחזקאל רמז שעג): "ומה מצוות שנצטוו בני נח לא עשיתם ואתם אומרים נירש את הארץ", ותוכחת הנביא היתה על מה שלא קיימו שבע מצוות בני נח דייקא, כי על שאר המצוות ישנה טענת אונס, וכנזכר.

אופן נוסף כתב ביישוב כל זה, והוא "עם מה שכתב הרא"ש בפסקיו (נדרים שם) עלה דההיא דאמר שמואל 'דינא דמלכותא דינא', שכתב בשם ר"ת ז"ל, דהיינו כשהמלך משוה גזרותיו על כל בני מלכותו... ואף שהרא"ש שם דחה הראיה... מכל מקום לענין דינא ס"ל כר"ת, דאמרינן 'דינא דמלכותא דינא' בדבר הכולל לכל בני מלכותו, וכמו שנראה מדברי הטור (חו"מ) סי' שסט יע"ש. אם כן איפא גבי ז' מצוות בני נח שהיא גזרה כוללת לכל העולם, פשיטא דלא מהני טעמא דאנוסים היינו, דתיפוק ליה משום 'דינא דמלכותא', ואם לא היו מקבלים עליהם היו מחוייבים לשמור ולקיים ז' מצוות בני נח משום גזרת מלך, אבל גבי שאר מצוות שאינן אלא לישראל לא שייך דינא דמלכותא, ואם כן אין לנו חיוב אלא מצד הקבלה שקבלנו עלינו", ועל כך יש טענת אונס ו'מודעא רבה לאורייתא', וגם בזה מבואר דברי ה'ילקוט שמעוני' הנזכרים: "ומה מצות שנצטוו בני נח לא עשיתם ואתם אומרים נירש את הארץ", כי תוכחת הנביא היתה על מה שלא קיימו ז' מצוות בני נח דייקא, כי בהן היתה גזירה כוללת לכל העולם כולו, ו'דינא דמלכותא דינא' וכאמור.

אמנם, בהמשך דחה ה'פרשת דרכים' יישוב זה, והוא על פי מה דאיתא ב'פרקי דרבי אליעזר' (פכ"ד): "בשעה שהפיץ ה' את העמים בדור הפלגה הביא שבעים שרים של מעלה, ונתן לכל שר ושר אומה אחת שתהיה תחת השר, וישראל נפלו בחלקו של הקב"ה שנאמר בהנחל עליון גוים וגו' כי חלק ה' עמו", 'וכבר ביאר כל זה הרמב"ן (ויקרא יח, כה), שכל העובדי גלולים הם תחת שרים, אך ישראל אינם תחת שום שר, אלא ה' אלקיהם הוא מלכם ושרם... והנה כל טענת ישראל לומר דלא שייך טענת דינא דמלכותא דינא הוא משום ההיא דר"ת, דכל שאינו משוה גזרותיו על כל מלכותו לא שייך דינא דמלכותא, וטעם זה היה צודק אם היו ישראל ג"כ תחת שר ככל העובד גילולים, ולא היה הפרש ביניהם כלל, אז היו צודקים בטענתם, דמה ראה ה' לגזור דוקא על ישראל ולא על שאר האומות, אבל מאחר שכל העובדי גילולים מסרם ה' תחת השרים, וישראל דוקא הם תחת מלכותו יתברך, אינם צודקים בטענה זו כלל', שהרי לכל בני מלכותו - שהם בני ישראל - הוא גוזר גזרה כוללת, ואילו העכו"ם אינם נחשבים בני מלכותו, ושפיר חזרה הקושיא על טענת מודעא הלא 'דינא דמלכותא דינא'.

יישוב נוסף י"ל בזה, על פי שיטת הראשונים הסוברים שלא אמרו דינא דמלכותא דינא אלא בדברים שהם לתועלת המלך, כגון בעניני המסים שלו ומה שהוא מחוקיו, אבל בדברים שבין אדם לחברו ואין בהם תועלת למלך אין דינו בהם דין (הראשונים בסוגייתנו בדף נה ע"א האריכו לדון בשיטה זו), וכלפי תרי"ג מצוות שבתורה מצינו במדרש (ב"ר מד, א): "לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות, וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות", ולפי זה כל תועלת תרי"ג המצוות היא בשבילנו ושפיר לא נאמר - לפי שיטה זו - 'דינא דמלכותא דינא'.