הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כרב נגד שמואל?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא נד ע"א-ע"ב

 

איתמר: שדה המסויימת במצריה -
אמר רב הונא אמר רב: כיון שהכיש בה מכוש אחד - קנה כולה;
ושמואל אמר: לא קנה אלא מקום מכושו בלבד.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף נד עמוד ב
ושאינה מסויימת במצריה, עד כמה?
אמר רב פפא: כדאזיל תיירא דשורי והדר.
 

 

1.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק א הלכה יף

שדה המצויינת במצריה כיון שהכיש בה מכוש אחד קנה ו את כולה,
ואם אינה מצויינת במצריה קונה ממנה באותו מכוש כדי שילך הצמד בשעת חרישה ז ויחזור, המצר והחצב שמתחמין בו תחומין מפסיקין בנכסי הגר, וכל המחזיק בשדה לא קנה אלא עד המצר או עד החצב.

הרמב"ם פוסק כרב והוא פוסק גם כדין שמובא לעיל בגמרא, ששדה שאינה מסויימת במצריה קנה "כדאזיל תיירא...." ["כדי שילך הצמד..."].

2.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף נד עמוד א:

לא קנה אלא מקום מכושו בלבד - ודוקא נכסי הגר אבל מכר וקבל זוזי אפילו עשר שדות בעשר מדינות והחזיק באחת מהן קנה כולן כדאמר שמואל בפרקי קמאי בב"ק וקדושין וכדפרישית לעיל (בבא בתרא דף נג:)
ובהך פלוגתא הלכתא כרב דהא ר"נ עבד עובדא כוותיה דרב לקמן בשמעתין.

הוא מסביר שהלכה כרב כי רב נחמן פסק כמותו הלכה למעשה.

2.1
בדבריו לעיל הוא עונה על השאלה, הרי הכלל הוא שהלכה כשמואל נגד רב.

2.2
אמנם יש לשאול מדוע רב נחמן לא פסק כשמואל - רבו המובהק.

3.
הגהות מיימוניות הלכות זכיה ומתנה פרק א הלכה י:

[ו] כרב דהא ר"נ עבד עובדא כוותיה ודלא כשמואל דאמר לא קנה אלא מקום מכושו אף על גב דהלכתא כוותיה בדיני וכ"פ רשב"ם:

מתאים לאמור לעיל בסעיפים 2+ 2.1.

4.
מגיד משנה הלכות זכיה ומתנה פרק א הלכה י:

[י] שדה המצויינת במצריה וכו'. זה מחלוקת אמוראים בגמרא פ' חזקת (דף נ"ד) ופסק כרב וכן בהלכות וטעמא דר"נ סבר ליה כוותיה ועבד בה כוותיה עובדא ופי' כיון שחפר בה ודוקא בשדה שהיא עומדת לחרישה אבל לא בבית:

מתאים לכל הנ"ל.

5.
ונראה לי להוסיף:
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף נד עמוד ב:

ושאינה מסויימת במצריה - אלא בקעה גדולה ופתוחה לשדות אחרים או לרשות הרבים עד כמה צריך לחפור ויקנה כולה אליבא דרב דהא ודאי לשמואל לא חשיבא מסוימת טפי משאינה מסוימת דאפילו במסוימת קאמר לא קנה אלא מכושו וכ"ש בשאינה מסוימת יש מפרשים בענינין אחרים ולא נהירא לי כלל.

הוא מסביר ששאלת הגמרא לעיל - "ושאינה מסויימת במצריה, עד כמה?"
מתייחסת רק לפי שיטת רב.

5.1
לפיו יוצא שהגמרא דנה [על ידי שאלה ותשובה] בדברי רב דווקא, ואולי משמע מכך, שהלכה כרב [למרות הכלל של "רב ושמואל - הלכה כשמואל בדיני"] על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".

5.2
ואולי משמע כך מדברי הרא"ש:

רא"ש מסכת בבא בתרא פרק ג סימן סד:

... והלכתא כוותיה דרב דהא דבעי גמרא ושאינה מסוימת במצריה עד כמה היינו אליבא דרב נחמן דהלכתא כוותיה דעבד עובדא כרב:

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)