הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

מאי סגולה

בבא בתרא נב ע"א

 
"קבל מן הקטן יעשה לו סגולה... מאי סגולה? רב חסדא אמר: ספר תורה; רבה בר רב הונא אמר: דיקלא דאכל מיניה תמרי".

הרמב"ם פסק כשתי הדעות: "קיבל מן הקטן יקנה לו בו ספר תורה או דבר שאוכל פירותיו" (הלכות אישות כב, לב). רוב דברי הרמב"ם הם על פי הרי"ף. והרי"ף העתיק בסוגייתנו את לשון הגמרא, אך במסכת בבא מציעא דף כה ע"א כתב: "קבל מן הקטן יעשה לו סגולה מאי סגולה איכא דאמרי ספר תורה ואיכא דאמרי דיקלא דאכיל מיניה תמרי", ולא דקדק לבאר מי הם בעלי השמועות להכריע כגדול שביניהם, כי שתי הסברות נכונות. והדיין יראה אם אותו קטן בר הכי ללמוד בספר, ואם נצרך לפירות. ואם אינו נצרך – אם יש לו מי שיתעסק בקטיף ובמכר.

במסכת בבא קמא דף פז ע"ב אמרו בברייתא שבתשלומי החובל בבנו קטן יעשה לו סגולה. וגם שם אמרו "מאי סגולה? רב חסדא אמר: ספר תורה, רבה בר רב הונא אמר: דיקלא דאכיל מיניה תמרי". אלא שבאותו דין פסק הרמב"ם: "והקטנים ילקח להן קרקע בנזקן והן אוכלין פירותיו" (הלכות חובל ומזיק ד, יט).

וקשה,
א. למה לא פסק הרמב"ם בדין חובל כבסוגייתנו?
ב. למה הזכיר קרקע ולא דיקלא?
ג. למה אכן לא הציעו רב חסדא ורבה בר רב הונא שילקח קרקע? הרי כך אמנם הדין באשה שנפלו לה קרקעות! ובפירוש אמרו במסכת כתובות דף עט ע"א: "פשיטא, ארעא ובתי - ארעא, בתי ודיקלי - בתי, דיקלי ואילני - דיקלי, אילני וגופני - אילני", כלומר שקרקע היא המשובחת שבהשקעות, וכלשון רש"י שם: "ארעא - זבנינן מינייהו ששכרה מרובה ואינה מרקבת ושניהם מעכבים הבעל יכול לומר דבר שפירותיו מרובים אני חפץ וכן אם בא הוא ליקח בית יכולה היא לומר איני רוצה בדבר שהוא כלה והולך והקרן מתמעט". ובמסכת יבמות דף סג ע"א אמרו: "קפוץ זבין ארעא", כלומר שתרויח בלי היסוס.

אלא שאכן הקרקע היא ההשקעה הכדאית ביותר, וכך פסק הרמב"ם בסתמא. אך המקבל פיקדון מהקטן, רחוק ונדיר שאותו פיקדון יהיה בעל ערך רב עד שניתן לקנות בו קרקע. ובכך עסקו רב חסדא ורבה בר רב הונא. ודבריהם הוזכרו גם בדין חובל רק למקרה שהחבלה זעירה. וחלקת קרקע יקרה היא מדיקלא, כך אמרו במסכת בבא קמא דף נט ע"א: "רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שמו דקלא אגב קטינא דארעא". ויקרה היא גם מספר תורה, שהרי מצינו: "קטינא דארעא דהוה שויא חמשין זוזי" (כתובות דף צא ע"ב. ופירוש: "לישדר לי מר עשרה זוזי, דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן" בבבא מציעא דף עה ע"ב, שחסרו לו רק עשרה מכל הסכום); ושווי ספר תורה מחצית מכך, כי "מגלת אסתר בזוזא" (בבא בתרא דף קנה ע"ב), וספר תורה ארוך ממנה פי עשרים וחמש. מה גם שכתב בחידושי הריטב"א: "לאו דוקא ספר תורה אלא ספרים".