הכרת הטוב / רפי זברגר

בבא בתרא נג ע''ב - נד ע''א

הקדמה

אנו ממשיכים לדון באופנים שונים של פעולות חזקה בקרקע, בעקבות ההלכה שהזכרנו אתמול מן המשנה בדף מ''ב:
גדר, נעל ופרץ כל שהוא – הרי זו חזקה. נלמד שתי מימרות הקשורות לפעולת החזקה בקרקע: 
 

הנושא

1) בסוף העמוד הקודם רב ירמיהו ביראה אמר מימרה בשם רבי יהודה: האי מאן דשדא ליפתא בי פילי דארעא דגר – לא הוי חזקה. אדם אשר ''זרק לפת'' על קרקע שיש בה ''נקעים'', ולא כיסה אותם באדמה, פעולה זו אינה נחשבת ל''פעולת חזקה'' המעידה על בעלות. 
הגמרא מיד מסבירה את טעם דין זה: בעידנא דשדא לא הוי שבחא, השתא דקא שבח – ממילא קא שבח. הסבר: זריקת זרעים לתוך קרקע, בלא כיסוי באדמה – אינו גורם לגידול והצמחה של הזרעים. אם הם בכל אופן גדלו בקרקע, מכנה זאת הגמרא: ממילא קא אתו, כלומר "גדלו מאליו".
2) אמר שמואל: האי מאן דפשח דיקלא, אדעתא דדיקלא – קני, אדעתא דחיותא – לא קני.  האדם נוטל מן הענפים, פעולה אשר עוזרת לעץ לגדול, כמו זמירה בכרם., אך ניתן לפרשו בשני כיוונים.
 קובע שמואל: אם אדם ביצע פעולה זו לצורך הדקל – מהווה פעולה זו חזקה וקנה את הדקל, אך אם התכוון לתועלת עצמו, כגון שהיה צריך את הענפים – במקרה זה, אין פעולתו מהווה חזקה, ואינו קונה את הדקל.   כיצד נדע ונבחין לאיזה צורך ביצע את הפעולה? שאלה זו נשאלה מיד בגמרא, ונצטט את תשובתה:
שקל מאי גיסא ומהאי גיסא – אדעתא דדיקלא, כולא מהאי גיסא – אדעתא דחיותא. אם נוטל ענפים מכל צדדי האילן באופן שווה, הרי מראה בזה שהוא ''דואג'' לאילן ולכן מהווה פעולתו "פעולת חזקה", לעומת אדם הנוטל את כל הענפים מצד אחד של הדקל – גילה בפעולה זו, כי הוא מעוניין אך ורק בטובתו שלו ולא של האילן.  
 

מהו המסר?

1) למדנו שאם ביצע ''פעולה סתמית'' שאינה אמורה לגדל ולייצר, ובכל אופן ''הפעולה הצליחה'' – אנו לא ''מחשיבים'' את הפעולה, ולכן היא לא מהווה ''פעולת חזקה''. הדבר נכון בסחר מכר ובפעולות קניין שונות. כיצד נתייחס לפעולה מעין זו בתחום החינוך? האם גם שם לא נחשיב ''פעולות סתמיות'' אשר בסופו של דבר הצמיחו תוצאות טובות? ננסה לתת דוגמא: ההורה ''הזורק'' הערה סתמית לילד, אשר איננה אמורה ליצור מוטיבציה ורצון להמשיך ולהתמיד בפעולה אותה מבצע, אך בפועל, דווקא אמירה זו, נתנה לילד כוחות גדולים להמשיך הלאה, ללמוד, לשאוף ולהתקדם קדימה. נראה כי בנושאים חינוכיים, חברתיים אנו נתייחס בכבוד והוקרת תודה לאמירה זו, ולוא רק מדין "הכרת הטוב''.
2) על פי אופן עשיית פעולה של אדם, ניתן לזהות מה המניע לעשייתה. כדי להדגים זאת נצטט הלכה מהלכות כיבוד אב ואם (שו''ע יו''ד, סימן ר''מ, סעיף י''ז): מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני [עוף]. אמר לו אביו: מאין לך כל אלה? אמר לו: סבא מה איכפת לך? טחון ואכול! כלומר: לעוס ואכול, כעין כלבים דמדשין ואוכלין. למדנו על פעילות חיובית'' של מצוות כיבוד אב ואם אך נעשית בצורה ''מגעילה''.
במקרים מסוימים ניתן לומר כי אם כיבוד אב ואם אינו נעשה בסבר פנים יפות ומאירות – עדיף לה שלא תיעשה כלל וכלל.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]