הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

והלכתא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא נב ע"א

ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב.
אמר רב יוסף: אפילו חלקו;
רבא אמר: חלקו לא.
אמר רב ירמיה מדפתי: עבד רב פפי עובדא חלקו לא, כרבא.
אמר רב נחמן בר יצחק, אישתעי לי רב חייא מהורמיז ארדשיד דאישתעי ליה רב אחא בר יעקב משמיה דרב נחמן בר יעקב: חלקו לא.
והלכתא: חלקו לא.
תניא נמי הכי: בן שחלק, ואשתו שנתגרשה - הרי הן כשאר כל אדם.

1.
חוץ מרב יוסף כולם פסקו - חלקו - לא.

2.
החכמים שפסקו כך הם:
רבא + רב ירמיה מדפתי + רב פפי + רב נחמן בר יצחק + רב חייא מהורמיז [- מופע יחידאי בש"ס] + רב אחא בר יעקב + רב נחמן בר יעקב + והלכתא + תניא נמי הכי

3.
מדוע אחרי "והלכתא" מובא "תניא נמי הכי". ראה "רבנן סבוראי" עמוד 204 שנשאר בקושי. אמנם גם "תניא נמי הכי" הוא לפעמים תוספת מאוחרת.

4.
מה המשמעות של הסיפור המוזר של רב נחמן בר יצחק שאמר ששמע מרב חייא מהורמיז ששמע מרב אחא בר יעקב שאמר משמו של רב נחמן בר יעקב.
ומדוע לא מנוסח - כמקובל במקרים כאלה - "אמר רב נחמן בר יצחק אמר רב חייא מהורמיז אמר רב אחא בר יעקב משמיה דרב נחמן בר יעקב"!

5.
לאור הקשיים הנ"ל נראה לי לומר שסוגייתנו באה לא רק לפסוק את ההלכה כרבא נגד רב יוסף אלא היא באה ללמדנו שכך נהגו בפועל במסורת הדורות. ולכן רב נחמן בר יצחק לא אמר כרגיל "אמר רב נחמן בר יצחק אמר רב חייא...", אלא הוא סיפר לו ורב חייא מהורמיז סיפר שרב אחא אמר משמו של רב נחמן בר יעקב. ה"סיפור" נועד להדגיש שכך היה מקובל למעשה אצל אותם חכמים ואצל הציבור.

6.
ויתכן שגם ה"והלכתא" הוא המשך דברי רב נחמן בר יצחק, שקבע, שכך הלכה בגלל כל ה"סיפור" לעיל.

6.1
ואולי ה"והלכתא" איננו ביטוי של פסיקת הלכה - ככל "והלכתא" בש"ס - אלא, בסוגייתנו ביטוי זה קובע שכך נהגו הלכה למעשה.

6.2
השערתי זאת עומדת בניגוד לכל המובא בספרו של הרב זיני "רבנן סבוראי" בעניין הביטוי "והלכתא". אולם מצד שני, לפי השערתי יתכן שכמה קושיות שלו יכולות להיפתר באופן דומה לאמור לעיל בסעיף 6+6.1

7.
ולפי כל הנ"ל יתכן שגם את ה"תניא נמי הכי" אמר רב נחמן בר יצחק, והוא הביא את הברייתא דווקא אחרי ה"והלכתא" כדי ללמדנו שההלכה - "והלכתא" - נקבעה דווקא בגלל הסיפור המתואר לעיל ולא בגלל ה"תניא נמ הכי".

7.1
או נאמר, שלפי האמור לעיל בסעיף 6.1 שה"והלכתא" איננה הכרעת דין רגילה
הרי שה"תניא נמי הכי" היא באמת ההכרעה הסופית.

8.
הערה: לא מצאתי פרשן שדן בכל הנ"ל.