אונאת דברים / רפי זברגר

בבא בתרא נ ע"ב

הקדמה

אנו ממשיכים לדון על הקטע במשנה בדף מ''ב ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו.  
 

הנושא

שואלת הגמרא: והאמר רב: אשת איש צריכה למחות. אם אשה נשואה רואה מישהו המחזיק באחד מנכסיה – חייבת למחות. מדין זה ניתן להבין, שאם האשה איננה מוחאת – יש לו חזקה.
עתה, מנסה הגמרא להבין באיזה מקרה מדבר רב? אילימא באחר, והאמר רב: אין מחזיקין בנכסי אשת איש. לא יכול להיות שמדובר באדם זר, שהרי רב בעצמו אמר, כי אין חזקה לאנשים אחרים בנכסיה של אשת איש.
מסיקה הגמרא: אלא לאו, בבעל .כלומר, אם הבעל מחזיק בנכסיה – חייבת האשה למחות. כלומר – יש חזקה לבעל בנכסי אשתו, וזה בניגוד לדין שלמדנו במשנה.
עונה הגמרא: לעולם בבעל, וכגון, שחפר בה בורות, שיחין ומערות. כלומר, באמת מדובר בבעל המחזיק נכסים של אשתו, אך לא בחזקה ''רגילה'', אלא כאשר חופר בשדה זו, בורות, או שיחין, או מערות ובכך מסב נזק לקרקע. במקרים כאלו, יש לבעל חזקה, והאשה חייבת למחות, שכן – אין לבעל חזקה, כאשר מחזיק קרקע באופן רגיל. אך אם מסב נזק לקרקע – יש חזקה וצריך למחות.
שואלת הגמרא: והאמר רב נחמן בשם רבה בר אבוה: אין חזקה לנזקין. כלומר, אדם לא יכול להזיק לחברו, ולשבת בקרקע תוך כדי הנזק במשך שלוש שנים ולטעון כי יש לו חזקה בקרקע.
עונה הגמרא: אֵימא, אין דין חזקה בנזקין. באמת נכון, אין חזקת שלוש שנים לנזקים, אבל יש חזקה מיידית בנזקים. אדם הרואה את חברו יושב ומזיק בקרקעו, ולא מוחה מיד – הרי יש חזקה למחזיק, ויכול לקבל את הנכס. זו גם הסיבה לדין שלמדנו על חפירת בורות, שיחין ומערות – שם יש חזקה, כיוון שיש שם יצירת נזק ללא מחאה.
 

מהו המסר?

למדנו היום, כי אדם ''לא מרשה לעצמו'' לראות שמבצעים נזק בקרקעו, מבלי להגיב מיידית. התגובה יכולה להיות בצורת ''צעקה'', סילוק, תביעה משפטית וכדו'. כל הפעולות הללו נקראת מחאה, וניתן לומר עליהן: "אין מחאה גדולה מזו".
בדומה לבעל קרקע שאינו שותק כאשר מזיקים לנכסיו, גם אדם ''אינו יכול לעבור בשתיקה'', כאשר עושים לו עוול. ניתן להגדיר עוול כ''נזק נפשי'' הנגרם לאדם, ולכן אינו עובר בשתיקה על כך. עלינו להיות זהירים מלגרום עוול לסובבים אותנו, בכל דרך אפשרית: הצקה, דיבור לא יפה, הלבנת פנים, וכל אופן אחר הגורם עוגמת נפש וצער.
דברנו על כך בהרחבה במסכת בבא מציעא (דף נ''ט), שם עסקה הגמרא באיסור "אונאת דברים", שאינו אלא האיסור לצער את הזולת בכל דרך שהיא. ציטטנו את המשפט מהגמרא שם: גדול אונאת דברים מאונאת ממון.
כלומר, העבירה לצער חבר (אונאת דברים) גדולה וחמורה יותר מאיסור גזילה (אונאת ממון). לכן נשתדל להיזהר מאוד מלגרום צער ועוגמת נפש לכל הסובבים אותנו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]