סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1019

"פסקי חדא קרנא דתכלתא"

בבא בתרא עד ע"א

הגמ' מספרת שרמי בר בר חנה רצה להוכיח דין בהלכות ציצית ובדק אצל אחד ממתי מדבר איך היו החוטים בציציותיו. שואלים התוס' בד"ה "פסקי" שמכאן משמע שהמתים היו קבורים עם הציצית והרי אנו נוהגים להסיר ציצית מטליתות של מתים משמע שאין אנו נוהגים כהלכה. ותרצו ע"פ מה שנאמר במדרש שבכל ערב ת' באב היו מבנ"י שבדור המדבר נכנסים כשהם חיים לתוך קבריהם ובת קול היתה יוצאת ואומרת הבדלו החיים מן המתים, ולא היו קוברים אותם, וע"כ א"א להוכיח מהם, שאפשר שאת שאר המתים היו קוברים בלא ציצית. אלא שהקשו מהגמ' במנחות מא. המביאה את שיטת שמואל הסובר שבודאי מטילים ציצית בטליתות של מתים, ומדוע אין אנו נוהגים כך? ותרצו בשם ר"ת שדוקא בזמנם היו קוברים את המתים בציצית משום שציצית היא עדות שאותו אדם שלובש אותה קיים את כל התורה כולה, שהרי ציצית בגימטריא 600 ועוד 8 חוטים ו- 5 קשרים ביחד תרי"ג, הרי שהציצית שאותו אדם לובש היא עדות שקיים את כל התרי"ג מצוות, משא"כ בזמננו שאין אנו חשובים כ"כ, הרי נמצאנו מעידים עדות שקר בעצמנו בהטלת הציציות שבטליתות המתים. להלכה יש מחלוקת בין השו"ע ביור"ד ס' שנ"א שפסק כשיטת הרמב"ם שצריך להטיל ציצית בטליתות של המתים, ודלא כהרמ"א שפסק כשיטת י"א שבטור שאין צריך להטיל, ומענין שהט"ז הביא שם שרבינו גרשום בשעת פטירתו אמר "ציצית חוץ", ויש שאמרו שכונתו היתה שיסירו את הציצית (כשיטת הרמ"א) וי"א שהוא התכון שיוציאו את הציצית מחוץ לארון.

עוד תרוץ מביאם התוס' בשם רבינו חיים כהן צדק ליישב את מנהגינו שלא קוברים את המתים עם הציצית, ואין להביא ראיה משמואל, מפני ששמואל לשיטתו סובר שאין המצוות בטלות לעתיד לבוא, ומאחר שגם אחרי שיקומו המתים המצוות לא יתבטלו, יש חיוב להטיל ציצית כדי שמיד כשיקומו לתחיה יקיימו מצות ציצית, אבל אנחנו שנוהגים כפי שנפסק להלכה כרבי יוחנן במס' נדה סא: שמצוות בטילות לעתיד לבוא, הרי שאין ענין להטיל ציצית בטליתות של מתים.

ובענין זה שהמצוות בטלות לעתיד לבוא הקשה הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל בקובץ שיעורים ח"ב, הרי אחד מי"ג עיקרים הוא שהתורה לא תשתנה מכפי שנתנה לנו ממשה בסיני, א"כ איך אפשר לומר שהמצוות יתבטלו לעתיד לבוא, ותירץ שמאחר ודין זה שהמצוות בטלות גם הוא ניתן למשה בסיני אין כאן שום שינוי של התורה, ועוד הביא לתרץ שהענין הזה שהמצוות בטלות לעתיד לבוא איננו תלוי בשום זמן מהזמנים, אין הפרוש שאחר תחיית המתים יבוא איזשהו זמן שהמצוות יתבטלו אלא כל אדם ואדם בשעה שנפטר הוא מת, חל עליו מה שכתוב בפסוק "במתים חופשי" כיון שנעשה מת נעשה חופשי מן המצוות, וממילא גם אחרי שהוא יקום לתחיה הוא יהיה חופשי מן המצוות, מפני שהחופש מן המצוות שחל עליו בשעה שהוא מת איננו נפסק כשהוא קם לתחיה, אלא מעתה והילך הוא לעולם ישאר חופשי מן המצוות, וא"כ כל מי שיקום בתחיית המתים ישאר חפשי מן המצוות מצד הדין של במתים חפשי.

[הרה"ג מרדכי גליס שליט"א]