נקי מה' ומישראל / רפי זברגר

בבא בתרא מה ע"א

הקדמה

הזכרנו בדף הקודם את הסברו של רבין בן שמואל, אשר הסתמך על הדין: המוכר שדה לחבירו שלא באחריות – אין מעיד עליה. ננסה להסביר דין זה. מכירת שדה שלא באחריות, משמעותה, שאם יבוא בעל חוב של המוכר לגבות את חובו מן המוכר אך לא יהיה לו כסף להחזיר, ילכו לקונה ויגבו ממנו את סכום החוב (רק אם המכירה התבצעה לאחר יצירת החוב), ואז, אין הקונה יכול לחזור ולתבוע את ערך השדה מן המוכר, כיוון ש''אין אחריות'' למכירה זו.
במצב זה, אם יש אדם אחר, התובע את השדה מן הקונה, המוכר אינו יכול להעיד ולומר שהשדה אינו של התובע. הסיבה לכך: כיוון שהמוכר מעוניין מאוד שהקרקע תישאר אצל הקונה, שהרי, כפי שאמרנו, בעלי החובות של המוכר יוכלו לגבות חובם מן הקונה, והקונה לא יוכל לחזור ולתבוע את המוכר – מצב זה שיש לו אינטרס להשאיר את הקרקע ביד הקונה, מוגדר כ''נוגע בעדות'', ומעלה חשד שמא עדותו לא תהיה מהימנה, ולכן לא מקבלים אותה. 
 

הנושא

שואלת הגמרא בשתי המילים האחרונות של הדף הקודם:סוף סוף לגבי אידך נמי ''לווה רשע ולא ישלם'' הוא היכי דמי? באיזה מצב מדובר כאן. אי דאית ליה ארעא אחריתי – עליה דידיה הדר, אי דלית ליה ארעא אחריתי – מאי נפקא ליה מיניה? 
אם יש לו למוכר קרקע אחרת, ממנה הבעל חוב יכול לגבות – אין בכלל בעיה, כיוון שהחוב ייגבה מן החייב ולא ירדו לנכסיו של הקונה. אם מדובר שאין לו קרקע, שואלת הגמרא, מה זה משנה? הרי גם אם בעל החוב יגבה מן הקונה את חובות, הקונה לא יוכל לחזור ולגבות מן המוכר את הקרקע, כיוון שאין לו מה לתת. לכן, לא ברור מדוע אמרנו שאסור למוכר להעיד לטובת הקונה? הרי לא משנה למוכר האם הקונה יזכה בדין או המערער על הקרקע יזכה.
עונה הגמרא: לעולם דלית ליה ארעא אחריתי. באמת מדובר שאין לו קרקע אחרת לגבות, ובכל אופן יש למוכר אינטרס להשאיר את הקרקע ביד הקונה – דאמר: לא ניחא ליה ד''להוי רשע ולא ישלם''. לא נוח למוכר להיחשב לווה רשע, שאין הוא דואג שהחוב אותו לקח יוחזר לבעל החוב. ולכן, אם הקרקע תישאר ביד הקונה – יוכל בעל החוב לגבות חובו, אך אם הקרקע תעבור למערער – לא יוכל בעל החוב לגבות חובו. 
שוב שואלת הגמרא: . כלומר, אם יגבו מן הלוקח את החוב, יחזור הקונה ויבקש את כספו מן המוכר, ואם לא יהיה לו – ייחשב לווה רשע ביחד לקונה. 
עונה הגמרא: להכי זבנה שלא באחריות. לכך מכרה המוכר את הקרקע שלא באחריות, כך שלא יוכל הקונה לתבוע את הסכום שגבו ממנו, כיוון שנאמר לו בזמן ביצוע העסקה שאין לו אחריות. 
 

מהו המסר?

המושג ''לווה רשע ולא ישלם'' מלמד כי אדם לא חש בנוח, כאשר הוא מתחייב משהו, ובסופו של דבר אינו עומד בהתחייבויותיו. הוא נקרא רשע, ואף אחד לא מעוניין להיקרא ''רשע''. עוד אמרנו, שאם מכר שלא באחריות, הרי ש''אין לו בעיה'' שיגבו מן הקונה, והקונה אינו יכול לחזור ולתבוע ממנו את הקרקע.
מבחינה ''רשמית'' אין אפשרות לקונה לגבות ממנו, אך מה קורה עם התחושות שלו? איך הוא ישן בלילה, כשהוא יודע שגבו את חובותיו מן הקונה, והקונה נשאר עם שוקת שבורה, ללא יכולת תביעה?
שאיפה פנימית של כל אחד מאתנו, צריכה להיות ''נקיים מה' ומישראל'' – נקי במובן שלאף אחד לא תהיה טענה כלפינו, הן במישור החומרי והן במישור הרוחני חברתי. מצב כזה של ''הפקרת קונה בשטח'' הוא ללא ספק בעייתי, ואנשים ישרים והגונים ירצו להתרחק ממנו כמה שאפשר.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]