זהירות מסחף / רפי זברגר

בבא בתרא מד ע"ב

הקדמה

יש דיון ארוך בגמרא, אשר התחיל מעמוד ב' של הדף הקודם על דין המובא בשם חכמים: מכר לו בית, מכר לו שדה – אין מעיד עליה, מפני שאחריותו עליו. אבל מכר לו פרה, מכר לו טלית – מעיד לו עליה מפני שאין אחריותו עליו. אם אדם מוכר קרקע או דומה לו (בית/שדה) אז המוכר אינו יכול להעיד לטובת הקונה (אם אדם ערער על בעלותו של הקונה) מפני שהמוכר אחראי על הקנין. משמעות אחריות זו, שאם בעל חוב של המוכר בא לגבות את חובו מן המוכר ואין לו כסף להחזיר, הרי שגובים את החוב מ''נכסים משועבדים'', ולכן יבואו לגבות מן הקונה. לאחר מכן, הקונה יחזור למוכר ויגבה שוב ממנו (לאחר שיהיו לו ממה להחזיר) מכיוון שכך, האינטרס של המוכר להשאיר את הקרקע ביד הקונה, ולכן אינו יכול להעיד. לעומת מכירת מטלטלין, שם אין אחריות על המוכר, ולכן הוא אינו חושש שהקונה יחזור אליו, לכן אינו נוגע בדבר ויכול להעיד.
הגמרא שאלה: מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? מהו ההבדל הברור בין הרישא והסיפא, ואם הנושא הוא אחריות, ניתן להגיד דברים שיש להם אחריות – אינו יכול להעיד, ודברים ללא אחריות – יכול להעיד, מבלי לקשר זאת דווקא לקרקע ומטלטלין. רב פפא העמיד את הדינים במקרה מאוד מסוים. הגמרא דנה על שיטה זו, ולבסוף דחתה אותו.
בהמשך, הביאה הגמרא את העמדתו של רבין בר שמואל, אשר הגדיר אחרת את המקרה: המוכר שדה לחבירו שלא באחריות – אין מעיד עליו מפני שמעמידה בפני בעל חובו. הסבר זה באמת ממקד אותנו לאחריות, ללא תלות האם מדובר בקרקע או מטלטלין (דיבר על מכירת שדה שלא באחריות!). בהמשך מוסיף רבין: ודווקא בית או שדה, אבל פרה וטלית... סתמא לא משתעבדי, כיוון שמטלטלין לא משועבדים לבעל חוב...
 

הנושא

בהמשך שואלת הגמרא על דין המטלטלין: וליחוש דלמא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי. אולי נחשוש שהמטלטלים נקנים אגב קרקע , ואז מצטטים את דינו של רבה: אי אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי – קני מקרקעי קני מטלטלי. כלומר, אם הקרקע נקנית, נקנים עמה גם המטלטלין שנמצאים על הקרקע. 
מוסיף על כך הרשב''ם: ואם מטלטלים נקנים אגב קרקע, גם השעבוד חל אגב הקרקע, כך שאם הקרקע משועבדת למוכר (או למלווה), גם המטלטלים שעליה משתעבדים עם הקרקע. אנו רואים שגם מטלטלים יכולים להשתעבד...  
 

מהו המסר?

ניתן לומר שהמטלטלים שהיו טמונים על הקרקע, ומקבלים את ה''תכונות'' של הקרקע [נקנים ומשתעבדים אגבה],
הם בעצם ''נסחפו'' אחר הקרקע, ולכן גם בסופו של דבר משתווים לקרקע ברבדים מסוימים. 
ההיסחפות של אדם יכולה להיות קלה ומהירה מאוד. אם אדם ''חצה קווים'' ומגיע ל''מקום לא טוב'', עלול להיסחף אחר האנשים שם, ולא לשים לב לאן הוא מתדרדר. יש להיזהר מאוד מכך, לדעת ולהכיר ''היכן כל אחד נמצא'' ולשמור שבעתיים לבל ייסחף בזרם. מטרתנו למצוא את ''החברה הטובה'' שתסחוף ותדחוף אותנו למרחבים חיוביים ומועילים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]