אדם אמיתי / רפי זברגר

בבא בתרא  לח ע"ב

הקדמה

למדנו במשנה בעמוד א' כי: שלש ארצות לחזקה: יהודה, עבר הירדן והגליל. במשמעות שאם המחזיק היה ב''ארץ'' אחת, והמערער היה בארץ אחרת, הרי שאין ישיבת המחזיק בקרקע שלוש שנים מהווה חזקה, כיוון ש''אין שיירות מצויות בין הארצות'', ואפילו אם המערער מיחה, אין מחאתו נשמעת בארץ בה יושב המחזיק, ולכן חייב לשמור שטרותיו, גם לאחר שלוש שנים. נדון במקרה נוסף, בו המחאה של המערער אינה יכולה להגיע למחזיק ולכן אין חזקה.
 

הנושא

אמר רב יהודה בשם רב: אין מחזיקין בנכסי בורח. כלומר, מכיוון שהמרא קמא (הבעלים הראשוניים של הקרקע) בורח, ואין הוא יכול ופנוי למחות, ואם אין אפשרות למחות, גם אין חזקה, והמחזיק חייב לשמור שטרותיו כל הזמן. 
ממשיך רב יהודה ואומר: כי אמריתא קמיה דשמואל, אמר לי: וכי למחות בפניו הוא צריך? שמואל תמה על הדין שרב יהודה אמר בשמו של רב, ושאל: מה זה משנה שהמערער בורח, הרי הוא יכול למחות בכל מקום שהוא נמצא, והמחאה כבר ''תגיע'' לפה, לארץ ישראל. לכן, לכאורה אין בעיה להחזיק בנכסי בורח. 
מנסה רב יהודה להסביר: אולי בגלל שחכמים סוברים: "מחאה שלא בפניו לא נחשבת מחאה''. אפשרות זו יורדת מיד, כיוון שלמדו במקום אחר, כי רב סבר ''מחאה שלא בפניו'' דווקא נחשבת למחאה טובה. 
נעמוד על התירוץ הראשון של הגמרא: ''רב תנא הוא ופליג''. נסביר: רב, החכם הגדול, חי בתקופת מעבר בין תקופת המשנה, לבין תחילת תקופת התלמוד, לכן ניתן לקרוא לו גם תנא [חכם מתקופת המשה] גם אמורא [חכם מתקופת התלמוד]. מכיוון שכך, אין בעיה שרב יחלוק על תנא, שהרי גם הוא בעצמו נחשב לעצמו.  
 

מהו המסר?

מדוע רב יהודה ציטט דברי רב – רבה של סורא, שהיה רבו של רב יהודה, בפני שמואל – רבה של נהרדעא, שהיה חבר ובר הפלוגתא של רב? על כך עונה הרשב''ם במקום: מדובר לאחר פטירתו של רב, שהיה ''הרב החשוב'' בבבל. בתקופה זו, רב יהודה למד לפני שמואל, ולכן ציטט בפניו את דברי רב.
אפשר ללמוד מכך מסר מעניין וחשוב: הוי גולה למקום תורה (אבות, ד', י''ח). רב יהודה ''לא עשה חשבון''. למרות ששנים רבות למד אצל רב, והיה רבו המובהק, אינו חושש להמשיך וללמוד אצל בר הפלוגתא של רבו, ואף לצטט דברים בשם רבו ולדון עליהם. יש להניח שגם עבר דירה מסורא לנהרדעא, על סמך אותה משנה, המחייבת אדם לגלות למקום תורה שליבו חפץ . אדם אמיתי עושה את המוטל עליו, למרות הקשיים הפסיכולוגים הקיימים במעבר בין רב לרב. לאחר זמן מה, הפך רב יהודה להיות תלמידו של שמואל, ולא ראה בכך שום בעיה, אלא להיפך.
זו צריכה להיות גם שאיפתנו, להיות אנשים אמתיים, קודם כלפי עצמנו, ולאחר מכן כלפי המשפחה, החברים וכל הסובבים אותנו. לעשות את ''הדברים הנכונים'', ללא "חישובים" שונים ומיותרים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]