כתבי יד ודפוס ראשון, בבא בתרא דף קכג
בעמוד זה מוצג נוסח הדף מתוך 5 כתבי יד, מתוך דפוס ראשון ומתוך קטע גניזה (מקוטע).
כל ההעתקות נעשו במקצועיות והוגו שוב, רובם פעמיים.
ההעתקות מופיעות כאן באדיבות תקליטור 'עדי נוסח' של המכון לחקר התלמוד ע"ש שאול ליברמן.
בתקליטור מופיעים נוסף להעתקות כתבי היד של כל הש"ס גם צילומים באיכות גבוהה של קטעי הגניזה.
לכל אלו נלווה הממשק המוכר של 'פרוייקט השו"ת' כצורתו (ברשיון מפרוייקט השו"ת) על יכולות החיפוש שלו.
לפרטים אודות התקליטור: 050-4130103, [email protected]
BAVA-BATRA 123a Escorial G-I-3
חלקו עם (אחד)[חמשה] כחלקו עם (חמשה)[אחד] מה חלקו עם אחד פי שנים באחד אף חלקו
עם חמשה פי שנים באחד או כלך לדרך זו חלקו עם חמשה כחלקו עם אחד מה
חלקו עם אחד נוטל פי שנים בכל הנכסים אף חלקו עם חמשה נוטל פי שנים
בכל הנכסים כלן ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו התורה רבתה נחלה אצל האחין
הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון וכת' ובני ראובן בכור ישראל
כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף ולא להתייחס על הבכורה
ואמ' כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף נאמרה בכורה ליוסף
ונאמרה בכורה לדורות מה בכורה ליוסף פי שנים כאחד אף בכורה האמורה
לדורות פי שנים כאחד ואו' ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי
מיד האמורי בחרבי ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו לקח והא כת' כי לא בקשתי
אבטח וחרבי לא תושיעני אלא חרבו זו תפלה וקשתו זו בקשה מאי ואו' וכי תימא
והיה ביום הנחילו את בניו לכדר' יוחנן בן ברוקה הוא ת"ש ובני ראובן בכור ישראל
וכי תימא (מ) בכורה מבכורתו לא ילפינן ת"ש והבכורה ליוסף וכי תימא יוסף גופיה
ממאי דפי שנים באחד הוא דשקל ת"ש ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך
אמ' ליה רב פפא לאביי אימא דיקלא בעלמ' אמ' ליה עליך אמ' קרא אפרים ומנשה
כראובן ושמעון יהיו לי בעא מיני' ר' חלבו מר' שמואל בר נחמני מה ראה
יעקב אבינו שנטל בכורה מראובן מה ראה ובחללו יצועי כת' אלא מה ראה שנתנה
ליוסף משאר בניו אמ' לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לבעל הבית שגדל
שגדל יתום בתוך ביתו ולבסוף העשיר משאר בניו אותו יתום אהנהו לבעל
הבית מנכסיו ואי לא דחטא ראובן יעקב לא מהני ליה ליוסף ולא מידי אלא
ר' יונתן רבך לא כך אמ' ראויה היתה הבכורה לשאת מרחל דכת' אלה תולדות
יעקב יוסף אלא שקדמה לאה ברחמים ומתוך צניעות שהיתה ברחל החזירה
הקב"ה לרחל ומאי קדמה לאה ברחמים דכת' ועיני לאה רכות מאי רכות אילימ'
רכות ממש השתא בגנות בהמה טמאה לא דבר הכת' דכת' מן הבהמה
הטהורה ומן הבהמה אשר אינינה טהורה בגנותן של צדיקים דבר הכתוב
אמ' ר' אלעז' לומר שמתנותיה ארוכות במלכות ארוכות בכהנה ארוכות בלויה
רבא אמ' רכות ממש ולאו גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה שהיתה שומעת מבני
אדם שהיו או' שני אחים בנים היו לה לרבקה שתי בנות היו לו ללבן גדולה לגדול
וקטנה לקטן והיתה יושבת אפשרת דרכים ושואלת מה מעשיו של גדול ואו'
לה רשע הוא מלסטים את הבריות קטן מה מעשיו (יו) איש תם יושב אוהלים
והיתה בוכה עד אשר נשרו ריסי עיניה והיינו דכת' וירא יי' כי שנואה לאה מאי
שנואה אילימ' שנואה ממש השתא בגנות בהמה טמאה לא דבר הכת' בגנותן
של צדיקים דבר הכת' אלא כיון שראה הקב"ה ששנואין מעשי עשו בפניה
מיד ויפתח את רחמה וצניעותא דרחל מאי היא דכת' ויגד יעקב כי אחי אביה
הוא וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמ' לה מינסבת לי אמרה
ליה אין מינסיבנא לך אלא אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אמ' לה אחיו אנא
ברמאות ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ב[ר]מאותא אין דכת' עם נבר תתבר ועם
עקש תתפל ומאי רמאות אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ומעייל לה
ניהלך מסר לה סימנין כי הוו מעיילי ללאה סברה רחל השתא מכספאי אחתאי
מסרתינהו ניהלה להנהו סימנין והיינו דכת' ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל
דמעיקרא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסר יעקב לרחל ורחל מסרתן ללאה
לא הוה ידע לה עד ההוא שעתא בעא מיניה אבא חלפתא קירויא מר' חי[י]א
בר אבא בכללן של ישראל אתה מוצא שבעים ובפרטן אתה מוצא שבעי' חסר
אחד אמ' ליה תיומא היתה עם דינה דכת' ואת דינה בתו אלא מעתה תיומא היתה
עם בניימין
עמוד ב
דכת' ואת בניימין אחי יוסף אמ' ליה מרגלית טובה היתה בידי והיה
מבקש לאבדה ממנ(ו)[י]הכי אמ' ר' חמא בר' חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה
בין החומות דכת' אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרי'
בעא מיני' ר' שמואל בר נחמני מר' יונתן מאי דכת' ויהי כאשר ילדה רחל את
יוסף מאי שנא דכי איתיליד יוסף ראה יעקב שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד
זרעו של יוסף דכת' והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו'
איתיבי' ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם אמ' לי' דאקרייך נביאי לא אקרייך
כתיבי דכת' בלכתו אל צקלג נפלו עליו אנשים ממעשה עד כה ויוזבד וידעאל
ומיכאל ואליהו וצילתי וראשי האלפים אשר למנשה מיתיב רב יוסף ומהם
מן בני שמעון הלכו להר שעיר אנשים חמש מאות ופליטה ונעריה ורפיה
ועוזיאל ובני ישעי בראשם וכת' ויכו את שארית הפליטה אשר לעמלק וישבו
שם עד היום הזה אמ' רבה בר שולא ישעי נמי ממעשה קאתי דכת' ובני מנשה
מנשה חפר וישעי תנו רבנן בכור נוטל פי שנים בזרוע ובלחיים ובקיבה
ובמוקדשין ובשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם כיצד הניח להם פרה
מוחכרת ומושכרת ביד אחרים או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל פי
שנים אבל בנו בתים ונטעו כרמים אין הבכור נוטל פי שנים האי זרוע ולחיים
וקיבה היכי דמי אי דאתו ליד אבוהון פשיט' אי דלא אתו ליד אבוהון ראוי הוא ואין
הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק אמרי הכא במאי עסיק' במכרי כהנה ולויה
ודישת(ט)חוט בחיי אבוהון קסבר מתנות שלא הורמו כמיי שהורמו במוקדשין
לאו דידהו נינהו בקדשים (קאמירי) קלים שהן ממון בעלים דברי ר' יוסי הגלילי
הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים או שהיתה רועה באפר נוטל
פי שנים השתא מושכרת ומוחכרת דלאו ברשותיה דידיה קיימא אמרת שקיל
רועה באפר מיבעיא הא קמ"ל דמוחכרת ומושכרת דומיא דרועה באפר מה
רועה שבחא דמימילא קאתי ולא קא חסרי בה מזוני
BAVA-BATRA 123a Hamburg 165
חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה מה חלקו עם אחד פי שנים באחד אף חלקו עם
חמשה פי שנים באחד כלך לדרך זו חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה מה חלקו עם אחד
פי שנים בנכסים אף חלקו עם חמשה פי שנים בנכסים ת'ל והיה ביום הנחילו את
בניו התורה רבתה נחלה אצל אחין הא אין עליך לדון בלשון האחרון אלא בלשון
הראשון ואומ' ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה
בכורתו ליוסף ולא להתיחס לבכורה נאמרה בכורה ליוסף ונאמ' בכורה לדורות מה
בכורה האמורה ליוסף פי שנים באחד אף בכורה האמורה לדורות פי שנים באחד
ואומ' כי יהודה גבר באח?י?ו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף ואומ' ואני נתתי לך
שכם אחד על אחיך וג' וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר נא' כי לא בקשתי אבטח
וחרבי לא תושיעני אלא חרבי זו תפלה וקשתי זו בקשה מאי ואומ' וכי תימא ביום
הנחילו את בניו לדברי ר' יוחנן בן ברוקא הוא דאתא תא שמע ובני ראובן בכור
ישראל וכי תימא בכורה מבכורתו לא גמרינן תא שמע הבכורה ליוסף וכי תימא יוסף
גופיה ממאי דפי שנים באחד הוה תא שמע ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אמ' ליה
רב פפא לאביי אימא דיקלא בעלמ' אמ' ליה עליך אמ' קרא אפרים ומנשה כראובן
ושמעון יהיו לי בעא מיניה ר' חלבו מר' שמואל בר נחמני מה ראה יעקב שנטל
בכורה מראובן מה ראה ובחללו יצועי אביו אלא מה ראה שנתנה ליוסף אמשול לך
משל למה הדבר דומה לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו והעשיר אותו יתום ואמ'
אהננו לבעל הבית מנכסי ואי לאו דחטא ראובן לא מהני יוסף ולא מידי ר' יונתן
רבך לא כך אמ' ראויה היתה בכורה שתצא מרחל דכ' אלה תולדות יעקב יוסף אלא
שקדמתה לאה ברחמים מתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזי' הקב'ה לה מאי קדמתה
ברחמים דכת' ועיני לאה רכות מאי רכות אילימא רכות ממש אפשר בגנות בהמה טמאה
לא דבר הכת' בגנות צדיקים דבר א'ר אלעזר שמתנותיה ארוכות רבא אמ' רכות ממש
ולא גנות הוא אלא שבח הוא לה שהיתה שומעת בני אדם שהיו אומרין שני בנים יש
לה לרבקה שתי בנות יש לו ללבן גדולה לגדול קטנה לקטן והיתה יושבת על פרשת
דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו איש רע מלסטים את הבריות קטן מה מעשיו איש תם
יושב אוהלים והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה והינו דכת' וירא ייי כי שנואה
לאה מאי שנואה אילימא שנואה ממש איפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכת' בגנות
צדיקים דבר הכת' אלא ראה ששנואין מעשי עשו בעיניה ויפתח את רחמה ומה צניעות
היתה בה ברחל דכת' ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא וכי אחי
אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמ' לה מנסבת לי אמרה ליה אין מיהו אבא
רמאה הוא ולא יכלת ליה אמ' לה אחיו אנא ברמאות ומי שרי לצדיקי ברמיותא אין
דכת' עם עקש תתפל ומאי רמיותיה מיהא אית לי אחתא דקשישא מינאי דילמ' מעיילא
לה ניהלך מסר לה סימנא כי קא מעייל לה ללאה סברא השתא מיכספא אחתאי מסרתנהו
ניהלה והינו דכת' ויהי בבקר והנה היא לא' מכלל דעד השתא לאו לאה הואי אלא
מתוך סימנין שמסר יעקב לרחל ומסרתן ללאה לא הוה ידע עד ההיא שעתא בעא מיניה
אבא חילפא קירויה מר' חייא בר אבא בכללן אתה מוצא שבעים בפרטן אתה מוצא
שבעים חסר אחד אמ' לו תומה היתה עם דינה דכת' ואת דינה בתו אלא מעתה תומה
היתה עם בנימן דכת'
עמוד ב
את בנימן אחיו בן אמו מרגלית טובה יש בידי ואתה מבקש לאבדה ממני
הכי א'ר חמא בר' חנינה זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות דכת' אשר
ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ולא הורתה במצ' בעא מיניה ר' שמואל בר
נחמני מר' יוחנן כת' ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעק' אל לבן שלחני
ואלכה אל מקומי ולארצי מאי שנא כי אתליד יוסף אמ' ליה ראה יעקב שאין זרעו
של עשו נמסר אלא בזרעו של יוסף דכת' והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית
עשו לקש איתיביה ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם אמ' ליה דאקרייך נביאי לא
אקריך כתיבי בלכתו אל צקלג נפלו עליו מבני מנשה עדנה ויוזבד וידיעאל ומיכאל
ויוזבד ואליהו וצלתי ראשי האלפים אשר למנשה מתיב רב יוסף ומהם מבני שמעון
הלכו אל הר שעיר אנשים חמש מאות ופלטיה ונעריה ורפיה ועזיאל ובני ישעי
בראשם ויכו את שארית הפליט' לעמלק וישבו שם עד היום הזה אמ' רבה בר רב שילא
ישעי נמי ממנשה קא אתי דכת' ובני מנשה חפר וישעי תנו רבנן בכור נוטל פי
שנים בזרוע ולחיים וקיבה ובמוקדשין הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד
אחרים או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל בה פי שנים אבל בנו בתים ונטעו
כרמים אין בכור נוטל בהן פי שנים האי זרוע לחיים וקיבה היכי דמי אי דאתי
לידיה פשיטא ואי דלא אתי לידיה ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוח'
[אמאי ה?כא?] הכא במכרי כהונה ולויה והוא דאשתחיט בחיי אבוה אלמא קסבר
מתנות שלא הורמו כשהורמו דמיין מוקדשין לאו דידיה הוא בקדשים קלים שהן
ממונו ואליבא דר' יוסי הגל' הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים
או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוט' בה פי שנים השתא מוחכרת ומושכרת דלאו
ברשותא דידהו קיימא אמרת שקיל רועה באפר מיבעיא הא קמ'ל דמוחכרת ומושכרת
דומיא דרועה באפר מה רועה באפר שבחא דממילא דלא קא חסרי בה מזוני
BAVA-BATRA 123a Munich 95
חלקו עם אחד כחלקו עם
חמש' מה חלקו עם אח' פי שני' כאח' אף חלקו עם חמש' פי שני' כאח' כלך לדרך זו חלקו עם אח' כחלקו עם חמש' מה חלקו
עם אח' פי שני' בכל הנכסי' אף חלקו עם חמש' פי שני' בכל הנכסי' ת"ל והיה ביו' הנחילו את בניו התור' ריבת' נחל' אצל האחין
הא אין עליך לדון כלשון אחרו' אל' כלשון ראשו' ואו' ובני ראוב' בכו' ישר' כי הו' הבכו' ובחללו יצו' אביו נתנ' בכור' ליוסף בן
יעק' ולא להתיחס על הבכור' ואו' כי יהוד' גבר באחיו לנגיד ממנו והבכור' ליוסף נא' בכור' ליוסף ונא' בכור' לדורו' מה בכור' האמו' ליוס' פי שני' כאח' אף בכור' האמור' לדורו'
פי שני' כאח' ואו' אני נתתי לך שכם אח' על אחיך בחרבי ובקשי וכי בחרבו ובקשתי לק' והכ' כי לא בחרבי אבט' וקשתי לא תושיע' אל' בחרבי זו תפיל' בקשתי זו
בקש' מאי ואו' וכי תי' האי והיה ביו' הנחי' את בני' לכדר' יוחנ' בן ברוק' הו' דאת' ת"ש ובני ראובן בכו' ישר' וכו' וכי תי' בכור' מבכורתו לא ילפי' ת"ש והבכור' ליוסף וכי תימ'
יוסף גופי' ממאי דפי שני' כאח' הו' דשקל ת"ש ואני נתתי לך שכ' אח' על אחי' א"ל רב פפ' לאביי אימ' דיקל' בעלמ' א"ל עליך א' קר' אפרי' ומנש' כראוב' ושמע' יהיו לי
בע' מיני' ר' חלבו מר' שמו' בר נחמני מה רא' יעק' שנטל בכור' מראובן ונתנ' ליוסף מה רא' ובחללו יצו' אבי' כת' אל' מה רא' שנתנ' ליוס' יותר משא' בניו א"ל אמשו'
לך מש' למ' הדב' דומ' לבע' הבי' שגידל יתו' בתו' ביתו לסוף העשיר אותו יתום א' אהננו לבע' הבי' מנכסי א"ל אי לאו דחט' ראוב' לא קמהני לי' ליוסף ולא מידי א"ל
יונת' רבך לא כך א' אל' ראוי' הית' הבכור' לצא' מרחל דכת' אל' תולדו' יעק' יוסף אל' שקדמת' ברחמי' ובשכר צניעו' שהית' בה ברחל החזיר' הק"ב לה מאי קדמת' לא' ברחמי'
דכת' ועיני לא' רכו' מאי רכו' אילימ' רכו' ממש השת' בגנות' של בהמ' לא דב' הכתו' דכ' מן הבהמ' אש' איננ' טהור' בגנו' של צדיקי' על אח' כמ' וכמ' אל' א"ר אלעז' לומר
שמתנותי' ארוכו' ארוכו' בכהונ' ארוכו' בלויה ארו' במלכו' רבא א' לעול' רכו' ממש ולא גנאי הו' לה אל' שבח הו' לה שהית' שומע' מבני אד' שהיו או' שני' בני' יש
לה לרבק' שני בנו' יש לו ללבן הגדול' לגדו' והקטנ' לקט' הית' יושב' על פרש' דרכי' ומשאל' גדו' מה מעשיו או' לה איש רשע הו' ומלסט' הבריו' קטן מה מעשיו איש
תם יוש' אהלים והית' בוכ' עד שנשרו רסי עיניה דכ' וירא יי' כי שנוא' לא' מאי שנוא' אילימ' שנוא' ממ' השת' בגנות' של בהמ' (כן) לא (ב) דבר הכת' בגנו' של צדיקי'
לא כ"ש אל' שרא' ששנואי' מעש' עשו בפניה ויפת' את רחמ' צניעו' דרחל מאי הי' דכ' ויגד יעק' לרח' כי אחי אביה הו' וכי בן רבק' הו' וכי אחי אביה והלא בן
אחו' אבי' אמר' לי' למאי אתי' א' לה למינסב לך אמר' לי' אב' רמא' הו' ולא יכל' לי' א"ל אחיו אנ' ברמאות' ומי שרי להו לצדיקי למעב' רמאות' אין דכ' עם נבר תתבר עם
עקש תתפל מאי רמאותי' אית לי אחת' דקשיש' מינאי ומעייל לה לגבך מס' לה סימנין תנ' אותן סימנין שמס' יעק' אבי' לרח' חשש' לכיסופ' ומסרתי' ללא' אחתה
דכ' ויהי בבק' והנ' הי' לא' השת' הי' לא' ומעיק' לא הוי' לאה בע' מיני' אב' חלפת' מר' חייא בר אב' בכלל של ישר' את' מוצ' שבעי' בפרטן את' מוצ' שבעי' חסר
אח' אל' תאמ' הית' עם דינ' דכת' ואת דינ' בתו א"ל אל' מעת' תאמ' הית' עם בנימ' דכ'
עמוד ב
ואת בנימ' אחי יוסף א"ל מרגלי' טוב' הית' בידי ואת מבק' לאבד' ממני דא"ר
חמ' ב"ר חנינ' זו יוכב' שהורת' בדר' ולידת' בין החומו' אש' ילד' אות' ללוי במצרי' לידת' במצרי' והורת' שלא במצרי' בע' מיני' ר' שמו' בר נחמני מר' יונתן מאי
דכ' ויהי כאש' ילד' רחל את יוסף מאי שנ' מעד דאיתיליד יוסף רא' יעקב אבי' שאין זרעו של עשו נמס' אל' ביד זרעו של יוסף שנ' והיה בי' יעק' אש ובי' יוסף
להב' ובי' עשו לקש איתיבי' ויכס דוד מהנשף ועד הער' למחרת' א"ל דאקרייך נביאי לא אקרייך () כתיבי דכ' בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנש' עדנה ויוזבד
וידעאל ומיכאל ויוזב' ואליהו וצילתאי וראשי האלפי' אש' למנש' מתי' רב יוס' ומהם בני שמעו' הלכו אל הר שעי' אנשי' חמש מאו' פלטי' ויועדי' רפיא ועוזיה
ובני ישעי בראש' ויכו את שארי' הפליט' לעמלק וישבו שם עד היו' הזה א' רב' בר רב שיל' ישעי נמי ממנש' הו' דכת' ובני מנש' חפר וישעי ת"ר בכור
נוטל פי שני' בזרו' ובלחיי' ובקיב' ובמוקדשי' ובשבח ששיבחו נכסי' לאח' מית' אביה' כיצ' הבי' לה' אביה' פר' מוחכר' או מושכר' ביד אחרי' או שהית' רוע' באפר וילד'
בכו' נוטל פי שני' אבל בנו בתי' נטעו כרמי' אין הבכו' נוטל פי שני' האי הזרוע והלחי' והקי' היכי דמי אי דאתו לידי אבוהו' פשיט' ואי דלא אתו לידי אבוהו' ראוי
הו' ואין הבכו' נוט' פי שני' בראוי כבמוחזק הכ' במכרי כהונ' ולוי' עסי' ודאשתחי' בחיי אבוהו' קסב' מתנו' שלא הורמן כמי שהורמן דמיין מוקדשי' לאו דידי' נינהו
הכ' בקדשי' קלי' ואליב' דר' יוסי הגלי' דא' ממו' בעלי' הו' דתני' ומעל' מעל ביי' לרבו' קדשי' קלי' שאין ממו' בעלי' דברי ר' יוסי הגלילי א' מר הניח לה' אביה'
פר' מוחכר' או מושכר' ביד אחרי' או שהית' רוע' באפ' וילד' בכו' נוט' פי שני' השת' מחוכר' ומושכר' דלאו ברשותי' קיימ' אמר' שקיל רוע' באפ' מיבעי' הא קמ"ל
דמחוכר' ומושכר' דומי' דרוע' באפ' מה רוע' באפ' שבח' ממיל' קאתי ולא חסר בה מזוני
BAVA-BATRA 123a Paris 1337
חלקו עם אחד כחלקו עם חמשה מה חלקו
עם אחד פי שנים באחד אף חלקו עם חמשה פי שנים באחד או כלך לדרך זו
חלקו עם אחד כחלקו עם חמשה מה חלקו עם אחד פי שנים בנכסים אף חלקו
עם חמשה פי שנים בנכסים ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו התורה ריבתה נחלה
אצל אחין הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון ובני ראובן
בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל
ולא להתיחס בבכורה ואומ' כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף
נאמרה בכורה ליוסף ונאמרה בכורה לדורות מה בכורה האמורה ליוסף פי
שנים באחד אף בכורה האמורה לדורות פי שנים באחד ואומ' ואני נתתי לך
שכם אחד על אחיך אשר לקחתי וגו' וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר נאמ'
כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני אלא חרבי זו תפלה ובקשתי זו בקשה
מאי ואומ' וכי תימא האי והיה ביום הנחילו את בניו לכדר' יוחנן בן ברוקה הוא
דאתא ת"ש ובני ראובן בכור ישראל וגו' וכי תימא בכורה מבכורתו לא גמרינן
ת"ש והבכורה ליוסף וכי תימא יוסף גופיה ממאי דפי שנים באחד הוה ת"ש ואני
נתתי לך שכם אחד על אחיך אמ' ליה רב פפא לאביי ואימא דקלא בעלמא
אמ' ליה עליך אמ' קרא אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי בעא מיניה ר'
חלבו מר' שמואל בר נחמני מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף מה
ראה ובחללו יצועי אביו כתי' אלא מה ראה שנתנה ליוסף אמ' ליה אמשול לך
משל למה הדבר דומה לבעל הבית שגידל יתום בתוך ביתו לימים העשי' אותו
יתום אמ' אהנייה לבעל הבית מנכסי ואי לאו דחטא ראובן לא הוה מהני ליוסף ולא
מידי ר' יונתן רבך לא כך אמ' ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דכתי' אלה תולדות
יעקב יוסף וגו' אלא שקדמתה לאה ברחמים ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל
החזירה הקב"ה לה ומאי קדמתה לאה ברחמים דכתי' ועיני לאה רכות מאי רכות
אילימא רכות ממש איפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב בגנות צדיקי'
דבר הכתו' אמ' ר' אלעזר שמתנותיה ארוכות ארוכות בכהונה ארוכות בלוייה
ארוכות במלכות רבא אמ' לעולם רכות ממש ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא
לה שהיתה שומעת מבני אדם שהיו אומ' שני בנים יש לרבקה ושתי בנות
ללבן גדולה לגדול וקטנה לקטן והיתה יושבת על פרשת דרכים ושואלת גדול
מה מעשיו איש רע ומלסטיס בריות קטון מה מעשיו איש תם יושב אוהלים
והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה והינו דכתי' וירא יי"י כי שנואה לאה ויפתח
את רחמה מאי שנואה אילימא שנואה ממש איפשר בגנות בהמה טמאה לא
דבר הכתו' בגנות צדיקים דבר הכתו' אלא ראה ששנואין מעשה עשו בפניה ויפת'
את רחמה ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתי' ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה
הוא וגו' וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא כי אתא אמ' לה מינסבת
לי אמרה ליה אין ומיהו אבא רמאה ולא יכלת ליה אמ' לה ומאי רמאותיה אמרה
ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מינסיב לי מקמה אמ' לה אחיו אני ברמאות
ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאות אין דכתי' עם נבר תתבר ועם עקש תתפל מסר
לה סימנין כי מעיילי לה ללאה סברא השתא מיכספא אחתאי מסרתנהו ניהלה
והינו דכתי' ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך
אותן סימנין שמסר יעקב לרחל ומסרתן רחל ללאה לא הוה ידע לה עד צפרא
בעא מיניה אבא חילפא קירויא מר' חייא בר אבא בכללן של ישראל אתה
מוצא שבעים בפרטן אתה מוצא שבעים חסר אחת אמ' ליה תאומה היתה עם דינה
דכתי' ואת דינה בתו אלא מעתה תומה היתה עם בנימן דכתי'
עמוד ב
ואת בנימן אחיו אמ' ליה
מרגלית טובה היתה בידי ואתה מבקש לאבדה ממני הכי אמ' ר' חמא בר' חנינה זו
יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנ' אשר ילדה אותה ללוי במצ' לידתה
במצרים והורתה שלא במצרים בעא מיניה ר' שמואל בר נחמני מר' יונתן כתי' ויהי
כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' מאי שנא כי איתליד יוסף אמ' ליה ראה יעקב אבינו
שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף שנ' והיה בית יעקב אש וגו'
איתיביה ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם אמ' ליה דאקרייך נביאי לא
אקרייך כתיבי בלכתו אל ציקלג נפלו עליו ממנשה עדנה ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד
ואליהו וצילתי ראשי האלפים אשר למנשה מתיב רב יוסף ומהם מבני שמעון
הלכו אל הר שעיר אנשים חמש מאות ופלטיה ונעריה ורפיה ועוזיאל בני ישעי
בראשם ויכו את שארית הפליטה לעמלק וישבו שם עד היום הזה אמ' רבה בר
שילא ישעי נמי ממנשה אתי דכתי' ובני מנשה חפר וישעי ת"ר הבכור נוטל פי
שנים בזרוע ובלחיים ובקבה ובמוקדשין ובשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת
אביהן כיצד הניח להן אביהן פרה מוחכרת או מושכרת ביד אחרים או שהית' רוע'
באפר וילדה בכור נוטל פי שנים אבל בנו בתים ונטעו כרמים אין בכור נוטל פי שני'
האי בזרוע ובקבה היכי דמי אי דאתו לידיה פשיטא ואי דלא אתו לידיה אמאי ראוי
הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק לא צריכא במכרי כהונה והוא דאשתחוט
בחיי אבוה וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמו מוקדשין לאו דידיה נינהו
בקדשים קלים ואליבא דר' יוסי הגלילי דאמ' ממון בעלים הוי דתניא ומעלה מעל ביי"י
לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי ר' יוסי הגלילי הניח להם פרה מוחכרת ומושכר'
ביד אחרים השתא מוחכרת ומושכרת דלאו ברשותא דידהו קימא אמרת שקיל
רועה באפר מיבעיא הא קמ"ל מוחכרת ומושכרת דומיא דרועה באפר מה רועה
באפר שבחא דממילא [ד]לא חסר בה מזוני
BAVA-BATRA 123a Vatican 115
חלקו עם אחיו כחלקו עם מה חלקו
עם חמשה מה חלקו עם אחיו פי שנים אף חלקו
עם חמשה פי שנים כאחד כלך לדרך זו חלקו
עם אחד כחלקו עם חמשה מה עם אחד פי שני'
בכל הנכסים אף חלקו עם חמשה פי שנים בכל
הנכסים ת"ל ביום הנחילו את בניו התורה ריבתה
נחלה אחת אצל האחין הא אין עליך לדרך כלשון
אחרון אלא כלשון ראשון ואו' בני ראובן בכור
כי הוא הבכור ובחללו את יצועי אביו נתן בכורתו
ליוסף בן ישר' ולא להתייחס על הבכורה ואו'
כי יהוד' גבר באחיו והבכורה ליוסף נאמרה נאמרה
כבודה ליוסף ונאמרה בכורה מה בכורה האמורה
ליוסף פי שנים כאחד אף בכורה האמורה לדורות
פי שנים כאחד ואו' ואני נתתי לך שכם אחת על
אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי
וכי בחרבו ובקשתו לקח והכת' כי לא בקשתי
אבטח ובחרבי לא תושיעני אלא חרבו זו תפילה
וקשתי זו בקשה מאי ואו' וכי תימ' האי ביום
הנחילו את בניו לכדר' יוחנ' הוא דאתא ת"ש ובני
ראובן בכור ישר' וכי תימ' מבכורה מבכור לא
ילפינן ת"ש והבכורה ליוסף וכי תימ' יוסף גופיה
ממאי דפי שנים הוא דשקיל ת"ש ואני נתתי
לך שכם אחד על אחיך א"ל רב פפא לאביי אימ'
דיקלא בעלמ' א"ל עליך אמ' קרא אפרים ומנשה
כראובן ושמעון יהיו לי בעא מיניה ר' חלבו מר'
שמואל בר נחמני מה ראה יעקב אבינו שנטל
בכורה מראובן מה ובחללו יצועי אביו כת' אלא
מה ראה ליתנה ליוסף יותר משאר בניו אמשול
לך משל למה הדבר דומה לבעל הבית שגידל
יתום בתוך ביתו לסוף העשיר אותו עני אמ'
אהננו לבעל הבית א"ל אי לא חטא ראובן לא
הוה מזכי ליה ליוסף ולא מידי א"ל [ר'] יונתן רבך
לא אמ' הכי אלא ראויה היתה בכורה מרחל דכת'
אלה תולדות יעקב יוסף אלא שקדמתה לאה
ברחמים ובשכר צניעות שהיה בה ברחל החזירה
לה הקב"ה מאי קידמתה לאה ברחמים דכת' ועיני
לאה רכות מאי רכות אילימ' רכות ממשה השתא
בגנותא דבהמה טמאה לא דיבר הכת' דכת' מן
הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר אינה טהורה
בגנותן של צדיקים דיבר הכת' אלא א"ר
אליעז' לומר שמתנותיה ארוכות בכהונה
וארוכות בלויה וארוכות במלכות רבא אמ' לעול'
רכות ממש ולאו גנאי הוא לה אלא שבח הוא
לה שהיתה שומעת בני אדם שהיו או' שתי
[בנים לרבקה בנות ללבן] בנים יש לה לרבקה ושתי בנות יש לו ללבן
הגדולה לגדול והקטנה לקטן היתה יושבת על
פרשת דרכים ושואלת גדול מה מעשיו אומ'
לה איש רשע ומלסטם את הדרכים קטן מה
מעשיו איש תם ויושב אוהלים והיתה בכה
עד שנשרו ריסי עיניה דכת' וירא יי כי שנואה
לאה אילימ' שנראה ממש השתא בגנותן של
בהמה וכר' אלא שראה הקב"ה ששנואין מעשי
עשו בעיניה ויפתח את רחמה צניעותא דרחל
מאי היא דכת' ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא
ומבן ריבקה וכי בן אחי אביה ולא בן אחות
אביה אמרה ליה למאי אתית אמ' לה למינסבא
לך אמרה ליה אבא כמאה הוא ולא יכלת ליה
א"ל אחיו אני ברמאות ומי שרי לצדיקים למיע'
הכי אין עם נבר תתבר ועם עקש תתפל מאי
רמאותיה דיעבד אית ליה ברתא דקשישא
מינאי מעייל לה לגבך מסר לה סימנין תנא
אותן סימנין שמסר לה יעקב לרחל חששא
לכיסופא ומסרתינהו ללאה אחתה דכת' ויהי
בבקר והנה היא לאה היא לאה מעיקרא בעא
מיניה אבא חלפתא קרוייה מר' חייא בר אבא
בכללן של ישר' אתה מוצא שבעים אבל ו[ב]פרטן
אי אתה מוצא אלא שבעים חסר אחת א"ל תיומא
היתה עם דינה דכת' ואת דינה בתו אלא מעתה
תיומה היתה עם בנימן דכת'
עמוד ב
ואת בנימן אחי יוסף
א"ל מרגלית טובה היתה בידי ואתה מבקש לאבדה
ממני דא"ר חמא בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך
בר ולידתה בין החומו' דכת' אשר ילדה אותה ללוי
במצרים לידתה במצרים והורתה שלא במצרים
בעא מיניה ר' שמו' בר נחמני מר' יונתן מאי דכת'
ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף מאי שנא עד
דאיתיליד יוסף ראה יעקב שאין זרע של עשו נמסר
אלא בדי יוסף שנ' והיה בית יעקב אש ובית יוסף
להבה ובית עשו לקש איתיביה ויכם דוד מהנשף
ועד הערב למחותם א"ל דאקראוך נמאי לא אקריאך
כתובי דכת' בלכתו אל צקלג נפלו עליו מנשה ואפרי'
עדנה ויוזכד וידעיאל ומיכאל ואליהו וצלתי וראשי
האלו' אשר למנשה מתיב רב יוסף ומהן מן בני
שמעון הלכו להר שעיר אנשים חמש מאות
ופלטיה נעריה ורפיא ועוזיאל בני ישעי בראשי
ויכו שארית הפילטה אשר לעמלק וישבו שם
עד היום הזה אמ' רבה בר רב שילה ישעי נמי ממנש'
היה דכת' ובני מנשה חסר וישעי' תנו רבנן בכור
נוטל פי שנים בזרוע ובלחים ובקיבה ובמקודשין
ובשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן הניח
להן אביהן פרה מחברת מושכרת ביד אחרים או
שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל פי שנים אבל
בנו בתים ונטעו כרמים אין הבכור נוטל פי שנים
האי הזרוע והלחים והקיבה אי דאתו לידי אבוהון
פשיט' ואי דלא אתו לידי אבוהון ואוי הוא ואין
הבכור נוטל בראוי כבמחרוק הכא במאי עסקינן
במכרי כהונה ולויה עסקינן ודאישתחיט בחיי אבוהון
קסבר מתנות כהונה שלא הורמו כמי שהורמו דמיין
מוקדשין לאו דידיה נינהו הכא בקדשים קלים
ואליבא דר' יוסי הגלילי הניח להן אביהן פרה מוחכר'
מושכרת בידי אחרים או שהיתה רועה באפר וילד'
בכור נוטל פי שנים השתא ומושכרת דלאו ברשותי'
קיימ' אמרת שקיל רועה באפר מיבעיא הא קמ"ל
דמוחכרת ומושכרת דומיא דרועה באפר מה רועה
באפר שבחא דממילא קאתי ולא חסר בה מזוני
(BAVA-BATRA 123a Pesaro (1511
חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה מה חלקו עם אחד פי שנים כאחד אף חלקו עם חמשה פי שני' כאחד כלך לדרך זו חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה מה חלקו עם אחד פי שנים בנכסי' אף חלקו עם חמשה פי שנים בנכסים תלמוד לומר והיה ביום הנחילו את בניו התורה רבתה נחלה אצל אחין הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון ואומ' בני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף ולא להתיחס לבכורה ואומר כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף נאמרה בכורה ליוסף נאמרה בכורה לדורות מה בכורה האמורה ליוסף פי שנים כאחד אף בכורה האמורה לדורות פי שנים כאחד ואומר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר נאמר כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני אלא חרבי זו תפלה קשתי זו בקשה מאי ואומ' וכי תימא האי [והיה ביום הנחילו את בניו] לכדרבי יוחנן בן ברוקא היא דאתא תא שמע ובני ראובן בכור ישראל וכי תימא בכורה מבכורתו לא גמרינן תא שמע והבכורה ליוסף וכי תימא יוסף גופיה ממאי דפי שנים כאחד הוה תא שמע ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אמר ליה רב פפא לאביי אימא דיקלא בעלמא אמר ליה עלך אמר קרא אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי בעא מיניה רבי חלבו מרבי שמואל בר נחמני מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף מה ראה ובחללו יצועי אביו כתיב מה ראה שנתנה ליוסף [משאר אחיו דא"ל] אמשול לך משל למה הדבר דומה לבעל הבית הבית שגדל יתו' בתו' ביתו לימי' העשיר אותו יתום ואמ' אהניתו לבעל הבית מנכסי אמר ליה ואי לאו דחטא ראובן לא מהני ליה ליוסף ולא מדעם רבי יוחנן רבך לא כך אמ' ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דכתי' ואלה תלדות יעקב יוסף אלא שקדמתה לאה ברחמים ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקדוש ברוך הוא לה מאי קדמתה לאה ברחמים דכתיב ועיני לאה רכות מאי רכות אי לימא רכות ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב דכתיב מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה בגנות צדיקים דבר הכתוב אמר ר' אלעזר שמתנותיה ארוכות רב אמ' לעולם רכות ממש ולא גנאי הוא לב אלא שבח הוא לה שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומר' שני בנים יש לה לרבקה שתי בנות יש לו ללבן גדולה לגדול וקטנה לקטן והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו איש רע הוא מסלטיס בריות קטן מה מעשיו איש תם יושב אוהלים והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה והינו דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה מאי שנואה אלימה שנואה ממש אפשר בגנות בהמ' טמאה לא דבר הכתוב בגנות צדיקי' דבר הכתוב אלא ראה הקב"ה בה ששנואין מעשה עשו בפניה ויפתח את רחמה ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמר לה מינסבת לי אמרת ליה אין מיהו אבא דאמה הוא ולא יכלת ליה אמ' לה מאי רמאותיה אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מיני ולא מנסבא לי מיקמה אמר לה אחיו אני ברמאות ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא אין עם נבר תתבר ועם עקש תתפל מסר לה סימנין כי קא מעילי לה ללאה סברה השת' מיכספא אחתאי מסרתינהו ניחלה והינו דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סמנים שמסר לה יעקב לרחל ומסרתה ללאה לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא בעא מניה אבא חליפא קרויא מר' חייא בר אב' בכללן אתה מוצא שבעי' בפרטן את' מוצא שבעים חסר אחד אמר ליה תאומה היתה עם דינה דכתיב ואת דינה בתו אלא מעת' תאומה היתה עם בנימן דכתיב
עמוד ב
ואת בנימן אחיו בן אמו אמר מרגלית טובה היתה בידי ואתה מבקש לאבדה ממני הכי אמר רבי חמא בר חנינה זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנ' אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים בעא מיניה רבי שמואל בר נחמני כתב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגומ' מאי שנא כי אתיליד יוסף אמר ליה ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגומ' אותיבי' ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם אמ' ליה דאקריך נביאי לא אקריך כתיבי בלכתו אל צקלג נפל עליו ממנשה עדנה ויוזבד ויזרעאל ומיכאל ויוזבד ואליהו וצלתי ראשי האלפים אשר למנשה מותיב רב יוסף ומהם מבני שמעון הלכו אל הר שעיר אנשים חמש מאות ופלטה ונעריה יופיה ועגיאל בני ישעי בראשם ויכו את שארית הפלטה לעמלק וישבו שם עד היום הזה אמר רבה בר שילא ישעי בני מנשה אתי דכתי' ובני מנשה חפר וישעי תנו רבנן הבכור נוטל פי שני' בזרוע ובלחי' ובקיבה ובמוקדשין ובשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן כיצד הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכר' ביד אחרים או שהיתה רועה באפר וילד' בכור נוטל פי שני' אבל בנו בתים ונטעו כרמים אין בכור נוטל פי שנים האי הזרוע והלחים והקיבה היכי דמי אי דאתי לידי אבוהון פשיטא ואי דלא אתו לידיה אבוהון ראוי הוא ואין הבכור נוטל כראוי כבמוחוזק אמ' במכירי כהונה דאבוהון ודאישתחי' בחיי דאבוהון וקסבר מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמו מוקדשין לאו דידיה נינהו בקדשים קלין ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר ממון בעלי' הואי דתניא ומעל' מעל בה' לרבות קדשים קלין שהן ממון בעלי' דברי ר' יוסי הגלילי הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל בה פי שנים השתא מוחכרת ומושכר' דלאו ברשותא דידהו קימא אמרת שאקיל רועה באפר מיבעיא הא קא משמע לן דמוחכרת ומושכרת דומיא דרועה באפר מה רועה באפר שבחא דממילא קא אתי ולא קא חסרי בה מזונה
