סאונה תלמודית / חנן חריף

ביצה לב ע"ב

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

על קביעת המשנה "ואין עושין פחמים ביום טוב" שואל התלמוד – פשיטא! למאי חזי?! (שהרי אין להם שימוש ביום טוב, וממילא אינם מוגדרים כ 'אוכל נפש'). לאחר דיון קצר מגיעה המסקנה – "להזיע". הפחמים עשויים לשמש בבית המרחץ לא כדי לחמם את המים לרחצה, שהרי אסור לחממם ביום טוב כדי להתרחץ, אלא כדי להזיע - "מכניס הפחמים לתוכו (לבית המרחץ) ובני אדם נכנסים ומזיעים" (רש"י). ניתן להשתמש בפחמים על מנת ליצור סאונה, אשר, כך מסתבר, הייתה מוכרת ושימושית גם בקרב היהודים בתקופת התלמוד. בסופו של דבר נאסרה גם הסאונה, שהפכה למפלט יעיל (מדיי) מפני איסור הרחצה, כפי שמסביר ר' מנחם המאירי: "התחילו הבלנים להחם (מים) חמין בשבת, אסרו להם את החמין והתירו להם את הזיעה והוא העמידה או הישיבה בתוך בית המרחץ סמוך למים החמין בלא נתינת מים עליו, והוא מתחמם ומזיע. ועדיין היו רוחצים ואומרים "מזיעים אנו" (ולא מתרחצים) – אסרו להם את הזיעה...".