סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1017

"תניא אמר רבי ישמעאל בן אלישע מיום שחרב בית המקדש
דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין"

בבא בתרא ס ע"ב

ממשיכה הברייתא: "אלא אין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בזה, ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצוות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן, ואמרי לה לישוע הבן, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו, אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין".

הגאון רבי מאיר שמחה בספרו "משך חכמה", מביא בעקבות דברי הברייתא באור נפלא בפרשת נח. נאמר בפסוק: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוקים עשה את האדם ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה". כותב על סמיכות הפסוקים הגאון כך: שטחיות הכתובים עפ"י הברייתא דסוף חזקת הבתים בדין שנגזור על עצמנו שלא נישא נשים וכו' ונמצא זרעו של א"א כלים מאיליו, ולא ע"י עו"ג. רש"י לזה אמר: כי אף בשעה שיש חרב ושפיכת דם הרבה אין לכם להביט על זה כי אנכי אדרוש את נפש האדם, ושופך דם האדם דמו ישפך, רק אתם פרו ורבו, ולא תאמרו כי למה נלד לבהלה ולכיליון מוטב שיהיה כלה מאיליו, אין לכם להביט על זה, ולכן כתיב בשאילתות דרב אחאי בפרשת וזאת הברכה: דמצוה ליקח נשים ולהוליד בנים מקרא בירמיה הנביא דאמר "קחו לכם נשים והולידו בנים" ודבריו תמוהים: שהציווי על לקיחת נשים כתובה בתורה, ומה לו לבעל השאילתות להביא ממרחק לחמו מנבואתו של ירמיה, אבל היא הנותנת דאף בעת הגזירה והגלות ציוה עליהם ירמיה להמשיך בחיי הנישואין הרגילים, ודוק היטב בזה כי אמת הוא, ע"כ רעיונו הנפלא של בעל ה"משך חכמה" בסמיכות הפסוקים.

חשוב לציין עובדה היסטורית. בשואה הנוראה התפרסם בגטו וורשה מכתבו של הרה"ק רבי משה בצלאל אלתר, אחיו של האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת", בו הוא מכריע יחד עם כמה דיינים משארית הפליטה שהתכנסה בגטו וורשה: שהחיים צריכים להמשיך להתנהל כסדרם גם באופַן הזה של חיי הנישואין ותחת מגפו המסומר של המשטר האכזרי הנאצי, יש להמשיך את החיים עד כמה שניתן, ועל זה ועל כגון זה נאמר בהדי כבשי דרחמנא למה לך, אין אנו יודעים חשבונו של עולם מי לחיים ומי לא. מפורסם, שהיו כאלה שבקרו את הכרעתו הטראגית והגורלית של רבי משה בצלאל אבל כאמור הכרעתו מסתייעת מדברי הברייתא במס' ב"ב, מדברי בעל ה"משך חכמה" ומדברי בעל השאילתות.

חידוש נוסף נפלא המבוסס על דברי גמרתנו מופיע בספר תורת משה לגאון המפורסם בעל החת"ס בפרשת שמות. וכך כותב החת"ס: "כוונת חז"ל היתה, כי הלא ידוע שהקב"ה נשבע בשמו הגדול שלא לכלות זרע ישראל בשום אופן, ואם היתה קמה מלכות וגוזרת חלילה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, על כורחך היה הקב"ה גבור ורב להושיע, אלא שגוזרים גזירות וישראל קיימים והקב"ה מסתיר פנים . התחכמו חז"ל ואמרו: הבה נקיים בעצמנו גזירת כליה, שאנו לא נישא נשים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו בטל, ולא יתכן זאת, ועל כורחך יקום ה' ויושיע".

ז"א, כוונת החת"ס: שמה שנאמר בברייתא דין הוא שנגזור על עצמנו שלא נישא נשים היינו, כדי להביא לכך שהקב"ה יאלץ להושיע את עם ישראל בישועה ניסית, שהרי יש כאן מלכות הרשעה שגוזרת גזירות איומות ואנחנו מוסיפים לקיים את הקבלה לא לשאת נשים, וממילא ע"פ החשבון הזה לא יהיה חלילה קיום לעם ישראל, והרי הקב"ה נשבע בשמו הגדול שלא לכלות את זרע ישראל, יאלץ הקב"ה להושיענו מן המלכות הרשעה באופן פלאי, זוהי כוונת חז"ל באומרם דין הוא שנגזור על עצמנו, ע"י הגזירה על עצמנו נצליח למשוך על עצמנו ישועה ניסית. ממשיך החת"ס: אמנם יש לחשוש שהרשעים שאינם שומעים לקול חכמים יזידו ויעברו על הקבלה שלא לשאת נשים וכן ישאו נשים ויולידו, וכיון שיתקיים זרע ישראל באיזה שהוא אופן בעולם, שוב לא יהיה הכרח להקב"ה לגאול את עמו, שהרי אין זרע ישראל כלה ע"י הרשעים ויתמעטו הצדיקים ויתרבה זרע רשעי ישראל, וע"כ כיוון שיהיו מב"י שלא ישמעו בקול הגזירה שוב אין לנו שום סברא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה. והחת"ס ממשיך במתק לשונו להסביר את הפסוק אליו הוא מתייחס, וכך מוסיף החת"ס: וזה היה נראה לי טעות מרים עם עמרם "גזרתך קשה משל פרעה", כי עמרם גרש את אשתו וסבר שאף כל ישראל ישמעו בקולו בהיותו גדול הדור ויגרשו אף הם נשותיהם, ונמצא חלילה זרעו של אברהם אבינו כלה מאיליו, ואז יאלץ הקב"ה למהר ולהחיש ישועה ופדות מן המצרים. אבל נכזבה תוחלתו, כי עמדו אמנם הצדיקים וגרשו נשותיהם, אבל הרשעים לא גרשו, וע"כ אמרה מרים גזרתך קשה משל פרעה.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)