הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
והלכתא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא לד ע"ב
ההוא ארבא דהוו מינצו עלה בי תרי,
האי אמר דידי היא והאי אמר דידי היא,
אתא חד מינייהו לבי דינא ואמר: תיפסוה אדמייתינא סהדי דדידי היא,
תפסינן או לא תפסינן?
רב הונא אמר: תפסינן,
רב יהודה אמר: לא תפסינן.
אזל ולא אשכח סהדי,
אמר להו: אפקוה וכל דאלים גבר, מפקינן או לא מפקינן?
רב יהודה אמר: לא מפקינן,
רב פפא אמר: מפקינן.
והלכתא: לא תפסינן, והיכא דתפס - לא מפקינן.
1.
לפי הרשב"ם המחלוקת הראשונה תלויה במחלוקת השניה, דהיינו, מפני ש"לא מפקינן" - לא מוציאים את החפץ מידי בי"ד לאחר שבי"ד תפס את החפץ - לכן "תפסינן" - בי"ד תופס לכתחילה את חפץ המריבה.
1.1
וקצת קשה לי, שהרי לפי הנ"ל יש לומר שגם דעת רב הונא - "לא תפסינן" - נובעת כתוצאה מדברי רב פפא - מפקינן [וכך אומר הרשב"ם], וקשה, כיצד רב הונא תולה את דבריו בדברי רב פפא שחי הרבה אחריו.
1.2
ואולי יש ליישב לפי מי שגורס "רב הונא" במקום רב פפא - כך משמע קצת ב"דקדוקי סופרים" באמצע הערה ק.
2.
לפי תוס' מדובר בשתי מחלוקות שונות כי החולקים על רב יהודה הם שנים, רב הונא במחלוקת הראשונה ורב פפא במחלוקת השניה [ראה הערתנו לעיל בסעיף 1.1].
2.1
ובכלל קצת קשה לי שרב פפא חלק על רב יהודה כשכמה דורות מפרידים ביניהם.
[גם כאן ראה הערתנו לעיל בסעיף 1.1]
2.2
אולי צריך לומר שיש מחלוקת גירסאות בין הרשב"ם ותוס'.
3.
מסקנת הגמרא: "והלכתא: לא תפסינן, והיכא דתפס - לא מפקינן" היא כשיטת רב יהודה בשני המקרים.
4.
נשאלת השאלה מדוע הגמרא לא מנסחת את מסקנתה "והלכתא כרב יהודה", שהרי בדרך כלל עדיף לומר את שם החכם שפוסקים כמותו ולא את ההלכה לו.
4.1
והשאלה הנ"ל מתחדדת לפי השיטה שסוברת שכעיקרון תמיד הלכה כרב הונא נגד רב יהודה, הרי שדווקא היה עדיף לנסח ולהדגיש בסוגייתנו ש"הלכה כרב יהודה".
4.2
שאלה זו היא בעיקר לפי שיטת הרשב"ם לעיל ששתי ההלכות תלויות זו בזו.
4.3
אבל לפי תוס' שמדובר בשתי הלכות שונות אולי מובן מדוע הגמרא לא ניסחה "והלכתא כרב יהודה" כי אין קשר הכרחי בין שתי ההלכות, ורק "במקרה" רב יהודה הוא זה שאמר את שתיהן.
5.
ראה ב"דקדוקי סופרים" גירסא:
... [סימן נד"ה] רב הונא אמר: תפסינן,
רב יהודה אמר: לא תפסינן.
... [סימן דפ"ה] רב יהודה אמר: לא מפקינן,
רב פפא אמר: מפקינן.
במשפט הראשון הסימן נד"ה רומז נ - לרב הונא ; ד - לרב יהודה
במשפט השני הסימן דפ"ה רומז ד - רב יהודה; פ - רב פפא
5.1
וראה שם ב"דקדוקי סופרים" באות ק שלא יודע מה מסמלת האות ה בסוף כל סימן לעיל.
5.2
ונראה לי לחדש, כנראה שהאות ה מסמלת את "והלכתא",
5.3
אבל יותר מכך כנראה שהיתה גירסא כזאת:
... [סימן נד"ה] רב הונא אמר: תפסינן,
רב יהודה אמר: לא תפסינן.
והלכתא לא תפסנן
... [סימן דפ"ה] רב יהודה אמר: לא מפקינן,
רב פפא אמר: מפקינן.
והלכתא לא מפקינן
כלומר, בכל קטע מובא ה"והלכתא" שמתאימה לו. ומתאים ל"סימן" לעיל בסעיף 5-5.2
