מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
נחלות - "חוקת משפט"
"והיתה לבני ישראל לחוקת משפט" (במדבר כז, יא). הגמרא לומדת: "אורעה כל הפרשה כולה להיות דין". הרשב"ם מפרש: "אורעה - לשון מאורע, לשון: 'ויקר מקרה' (רות ב, ג) כלומר נסתיימה להיות דין וצריך שלושה, וביום". תוס' (ד"ה אורעה) מפרש שהפסוק מלמד שאותם העומדים בפני החולה המצווה את ירושתו נעשים בעל כרחם דיינים, והם אינם יכולים לדרוש שהצוואה תעשה בפני בית דין מסודר.
פרשנות רשב"ם ותוס' לפסוק היא נקודתית להלכות בהלכות ירושה, ותואמת למדרש: " 'והיתה לבני ישראל לחוקת משפט'- שהנחלות יוצאות בדיינין" (במדבר רבה כא, יב).
הרמב"ם (הל' נחלות ו, א), ראה בדרשת הפסוק אמירה רחבה יותר: "אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו, ולא לעקור הירושה מן היורש אע"פ שזה ממון הוא, לפי שנאמר בפרשת נחלות: 'והיתה לבני ישראל לחוקת משפט'. לומר שחוקה זו לא נשתנה, ואין התנאי מועיל בה, בין שציוה והוא בריא, בין שהיה שכיב מרע, בין על פה, בין בכתב, אינו מועיל". לדבריו, אף את הלכות ירושה שמדרבנן, לא ניתן לשנות: "התנית עמו אחר שנשאה שלא יירשנה, תנאה בטל. ואע"פ שירושת הבעל מדברי סופרים, עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, וכל תנאי שבירושה בטל אע"פ שהוא ממון, שנאמר בה: 'לחוקת משפט' " (רמב"ם הל' אישות יב, ט). אדם רשאי לעשות ברכושו כרצונו, אך לא כשרכושו מוגדר כירושה: "בהסתלק כח המוריש מן הנכסים במותו, מיד נופל עליהם זכות היורש, כענין השתלשלות היצירות שרצה היוצר ברוך הוא זה אחר זה מבלי הפסק" (ספר החינוך מצוה ת).
בחברה מודרנית ושיווניות קשה לקבל את מבנה דיני הירושה, עם זאת שהיו תקנות בעניני ירושות שתוקנו ע"י רבנים ובתי דין במהלך הדורות. אמנם כשהיו נסיונות לשנות את המסגרת בה יידונו דיני ירושה, כתב הראי"ה קוק (אגרות הראיה א עמ' רכה): "אין לנו מקצוע של דיני ממונות שיהיה כ"כ מוצא את עצמו מחובר למשפט כתוב כמו משפט הירושה", ועל כן הוא חייב להישאר בידי חכמי התורה.
