הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
זילותא דבי דינא; הדר ביה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא לא ע"ב
... הדר אייתי סהדי דאבהתיה היא -
אמר רב נחמן: אנן אחתיניה אנן מסקינן ליה, לזילותא דבי דינא לא חיישינן.
מתיב רבא, ואיתימא רבי זעירא: שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת, שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה - הרי זו לא תנשא,
ואם נשאת - לא תצא;
רבי מנחם ברבי יוסי אומר: תצא,
אמר ר' מנחם בר' יוסי: אימתי אני אומר תצא?
בזמן שבאו עדים ואח"כ נשאת,
אבל נשאת ואח"כ באו עדים - הרי זו לא תצא!
א"ל: אנא סברי למעבד עובדא,
השתא דאותיבתן את ואותבן רב המנונא בסוריא - לא עבדינן בה עובדא.
נפק עבד עובדא.
מאן דחזא סבר טעותא היא בידיה,
ולא היא, אלא משום דתליא באשלי רברבי;
דתנן, רבי יהודה אומר: אין מעלין לכהונה על פי עד אחד...
מבנה הסוגיה:
1.
הדר אייתי סהדי דאבהתיה היא -
אמר רב נחמן: אנן אחתיניה אנן מסקינן ליה, לזילותא דבי דינא לא חיישינן.
רב נחמן שינה את פסק דינו לאחר קבלת עדות חדשה.
1.1
ואולי רב נחמן רק חשב לשנות את הפסק אבל עדיין לא פסק כך למעשה.
2.
קושיית רבא:
מתיב רבא, ואיתימא רבי זעירא: שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת, שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה - הרי זו לא תנשא,
ואם נשאת - לא תצא;
רבי מנחם ברבי יוסי אומר: תצא,
אמר ר' מנחם בר' יוסי: אימתי אני אומר תצא?
בזמן שבאו עדים ואח"כ נשאת,
אבל נשאת ואח"כ באו עדים - הרי זו לא תצא!
מוכח שחוששים לזילותא דבי דינא [לפי רבי מנחם ברבי יוסי. בעיקר הנושא שבברייתא זו דנה הגמרא בכמה מקומות בש"ס, ובפרשנים בהרחבה].
3.
א"ל: אנא סברי למעבד עובדא,
השתא דאותיבתן את ואותבן רב המנונא בסוריא - לא עבדינן בה עובדא.
רב נחמן מקבל את קושיית רבא והוא מוסיף שגם רב המנונא הקשה כך ולכן החליט רב נחמן לא להורות הלכה למעשה כפי שתכנן.
4.
נפק עבד עובדא.
אחרי החלטתו לעיל בסעיף 3 בכל זאת רב נחמן כן פסק הלכה למעשה כדבריו בסעיף 1.
5.
מעירה הגמרא [סתמא דגמרא]:
מאן דחזא סבר טעותא היא בידיה,
כנראה שרב נחמן - כשקיים את הפסק בסעיף 4 - שכח את דברי עצמו בסעיף 3 [יתכן שחלף זמן רב בין שני השלבים].
5.1
"מאן דחזא סבר" - 7 מופעים בש"ס. בעיקר לגבי "רב"; "רבא" ורב נחמן.
6.
מסכמת הגמרא:
ולא היא, אלא משום דתליא באשלי רברבי;
דתנן, רבי יהודה אומר: אין מעלין לכהונה על פי עד אחד:
אמר ר' אלעזר: אימתי? במקום שיש עוררין, אבל במקום שאין עוררין - מעלין לכהונה על פי עד אחד;
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' שמעון בן הסגן: מעלין לכהונה ע"פ עד אחד...
הגמרא קובעת שרב נחמן "מצא" תנאים אחרים שסוברים כפי החלטתו בסעיף 1, ולכן רב נחמן למסקנה חזר בו מכל שלבי הביניים.
7.
"מאן דחזא סבר טעותא" - "סבר טעותא" - מופע יחידאי בש"ס ["טעותא" - 12 מופעים בש"ס]
"דתליא באשלי רברבי" - 3 מופעים בש"ס.
8.
קשיים בסוגייתנו:
מדוע רב נחמן עצמו ציין לעיל בסעיף 3 שגם רב המנונא הקשה עליו כקושיית רבא.
8.1
מדוע בסופו של דבר הגמרא מעידה שרב נחמן פסק לפי תנאים אחרים [באופן שהקושיה של רבא שנויה למעשה במחלוקת תנאים]. האם רב נחמן לא הכיר את המשנה בסעיף 6 כבר בשלב שרבא הקשה עליו.
8.2
מדוע הגמרא ציינה "מאן דחזא סבר..." בסעיף 5.
9.
ואולי באמת רב נחמן עצמו לא אמר את האמור בסעיף 6, אלא הגמרא עצמה היא זו שמעידה שרב נחמן פסק את ההלכה שמתאימה ל"אשלי רברבי" אע"פ שהוא לא הכיר [או שכח] את המשנה, ומתאים לעובדה שביטוי זה הוא יחידאי בש"ס.
10.
נראה לי שבאופן כללי יש ליישב את כל ה"קושיות" לעיל בכך שניתן לומר שה"התלבטות" של רב נחמן נובעת מכך שבסוגייתנו מדובר בנושא של "זילותא דבי דינא", ורב נחמן "דאג" מה יאמרו הבריות....
כלומר, לא רק פסק הדין צריך להיראות צודק, אלא גם כל תהליך ההכרעה צריך "להיראות".
