שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד
יורש נאלץ לעזוב את נכסי אביו
כאשר הנכסים מועטים, הבנות תשארנה בבית, ושם הן יזונו ממה שיש, ואם אין די גם בשביל הבנים, אזי שהבנים יעזבו את הבית, ישאלו על הפתחים וישחרו את פתחיהם של נדיבי-לב, שיעניקו להם מזון ומחיה, ובלבד שלא יחסירו מאומה מנכסי אביהם השמור לבנות, כדי שהן לא תצטרכנה לחזר על הפתחים, דבר שאינו מכבודה של אשה לעשות.
כיצד בגלל שמירה על כבוד הילדות, קובעים החכמים להוציא את היתומים מהבית ומהנכסים שהתורה מעניקה להם?
מלבד הנכסים שהעניקה התורה ליתומים, העניק הקב"ה גם שכל לחכמי התורה!
המבט שלהם על העולם הינו גם מעמיק, גם מרחבי, וגם לטווח רחוק. על כן הם כבר אינם צריכים אפילו לנמק את השיקולים שלהם, כי הנפטר ידע זאת, וקיים אומדן דעת ברור, שהיה לו אמון מלא בחכמי התורה, שיעשו בנכסים את הטוב והנכון ביותר, וממילא הופכים חכמי בית הדין להיות ידו הארוכה של הנפטר, להמשיך לטפל נכון בנכסיו.
הבנים ינסו לטעון: "כבוד התורה וחוקיה הוא מעל כל שיקול"! אבל הראייה המרחבית של חכמי ישראל, זהו כבוד התורה, ולא האינטרס הצר של היורשים יקבע את חוקי התורה.
בשביל שאני זכר הפסדתי?
הדיין אדמון טוען שהוצאת הבנים מהירושה אינו יכול להיות! האם בשביל שאני זכר, הפסדתי? ואצטרך לוותר על הנכסים? הלא אפילו הצעת "יחלוקו" אינה נכונה, אבל לפחות אם אינה מתקבלת על הדעת, אזי היא מתיישבת על הלב הרגיש. אך כיצד יעלה על הדעת לנשל את הבנים מירושת האב, ואת הבנות שאינן יורשות, דווקא אותן להשאיר? בהמשך מסופר שרבן גמליאל הנשיא אישר את דברי אדמון, אבל למעשה, מתחשבת ההלכה בבנות יתומות ועניות ומאפשרת להן להשאר בנכסים שהשאיר הנפטר, והבנים הם אלה שיצטרכו לדאוג מעתה לעתידם.
חכמי הגמרא ביררו את דברי אדמון, אמר אביי: כך הוא אמר והתכוון: האם בשביל שאני זכר, וראוי אני לעסוק בתורה, זו הסיבה שבגללה הפסדתי? הלא כל הסיבה שהתורה העניקה לי את הנכסים, זה בגלל חשיבותי והערך העליון המוטל על כתפיהם של הבנים, כיצד אם כן נשליך אותם מבתיהם? הרי לוותר על לימוד תורתם, מערער למפרע את כל מערכות החיים, וכל המושג של ירושה הופך להיות חוכא וטלולא, אם זה יגרום לביטול תורה.
זכר ראוי לרשת נכסים מרבוים
רבא אמר שהטיעון של אדמון אינו עומד במבחן המציאות, שהרי האם רק מי שעוסק בתורה יורש את אביו? ודאי שללמוד תורה זו מעלה עצומה ונכבדה, אבל הירושה אינה תלויה בה! אלא אמר רבא: כך אמר אדמון: בשביל שאני זכר וראוי אני לירש בנכסים מרבים, האם בגלל זה הפסדתי בנכסים מועטים? בית-הדין הוא מקום בו צריכים להתבצע החוקים היבשים כמו שהם, ואין לערב בו שיקולים של רחמנות והתחשבות בצרכים מיוחדים - "אין מרחמים בדין"! (כתובות פד/א). את כללי הרחמנות צריך להסביר ליורשים, וללמד אותם להתחשב באחיותיהם, מתוך רצונם החפשי ומתוך הכרה בתפקידם, שמעתה הם אחראים להמשכו התקין של הבית שהשאיר האבא הנפטר. אם יגרשו את הבנים, יהיה אמנם ליתומות את מה שהאבא השאיר, אבל רק את זה, בעוד שאם ילמדו את הבנים להטות שכם ולקחת אחריות, הם יהיו מסוגלים להביא עוד מזון, מחייה ופרנסה, ולשקם לגמרי את הריסות הבית השבור.
כלומר: גם הטיעון הזה שנראה כשֹכֶל נטול רגש, והנה מגלים אנו בו מלא חפניים רגש ודאגה אמיתית, לא לרגע הזה, אלא לעתיד הבית, ולעתידם של בתים נוספים כאלה, שלא יתפוררו.
מתנה למי שעדיין אינו בעולם
באופן עקרוני לא ניתן להקנות דבר-מה למי שעדיין אינו נמצא בעולם, אבל כאשר המבקש לעשות כן נמצא במצב חולי מסוכן, ואם יראה שבקשותיו אינן מתמלאות, יגורם לו הדבר צער שיחיש את מותו, מצב זה אינו מאפשר לו להיות מלך קובע ומחליט, שכולם יצטרכו לשמוע בקולו, כדי שלא תאונה לו רעה, לא ולא! אין לחולה זכות להשתלט על הצבור, גם לא במקרה שאי-ציות לגמחותיו יאיץ את מותו. בחריפות נקבע נושא כזה: "ימותו אלף כמותו, ולא תפול אות אחת מהתורה"!
אף על פי כן איפשרו לחולה לארגן את מה שהוא לא הספיק לעשות עד כה.
כאשר שכיב-מרע המוטל על ערש דווי, שהשאיר אשה הרה האומר: אם ילדה אשתי זכר, יטול מנה מעבר למה שאחר כך יתחלק עם אחיו בנכסים. למתנה כזו אין כל ערך, כי הָעֻבָּר ההוא עדיין לא נולד, ובכל זאת איפשרו לו החכמים לערוך כאלה צוואות, ואם האשה ילדה זכר, הוא יטול מנה! למרות שחוקי הנתינה אינם מאשרים זאת. כמו כן כשהגוסס ההוא אמר: "אם אשתי תלד נקבה יהיה לתינוקת ההיא מאתיים זוז, הדין זהה, ואם ילדה נקבה, היא נוטלת מאתים זוז, שרשומים על שמה בנכסי המשפחה. זה מעין אישור למלא את בקשתו האחרונה של העומד למות, ותקנה של לפנים משורת הדין. כדי שנכסיו יחולקו לטוב בעיניו, ובכך תהיה לו שלווה לסיים את חייו בסיפוק, ולא מריר ומתוסכל.
האם את הממון הזה החסירו מהיורשים?
לא!
הם עצמם חלק מחברה. הם אינם חיים במדבר.
חיי חברה תקינים דורשים התחשבויות של לפנים משורת הדין, ואת השליטה על חריגות אלה מוסרים הירושים בעל כרחם לחכמי התורה, אפילו שבמקרה הנוכחי הם קצת חורקים שיניים על שהם נאלצים להפסיד ממון, אבל הצד השני של המטבע הוא לחיות בג'ונגל של פראים חסרי התחשבות בחולים, ובגוססים.
את המחיר לאיכות חיים כזו, צריך כמידי פעם בפעם מישהו לשלם, והפעם הטיל זאת האב הגוסס על ילדיו שאינם משכילים להסכים.
מתנה כפולה לבת
במשנה היתה דוגמא של המצוֶה לתת מנֶה לבן או מאתיים לבת. אמנם אם היה נוקב בכל סכום אחר, היה הדין זהה, אך לא במקרה הציגו החכמים דווקא סכומים אלה, בכך הם לימדו שדעתו של הנותן הממוצע הוא להכפיל את מתנת הבנות ממתנת הבנים.
על כן ביררו החכמים ושאלו: רוצה אתה לומר: שבת עדיפה לו מבן? ועל כן הכפיל לה את המתנה. זה לא יכול להיות! והרי כל מי שאינו מניח בן לירשו, בכך הוא מעביר את נחלתו לשבט זר, על כן הקדוש ברוך הוא מלא עליו כעס! כיצד אם כן פתאום אוהב החולה את בנותיו יותר? ואף מעניק להן כפליים? השיבו החכמים: לענין ירושה, אכן בן עדיף, כי הוא ממשיך השושלת, והוא שומר את הנכסים ואת גחלת המשפחה. על כן הוא נקרא "זָכָר", כי בו תלוי זֵכֶר שושלת הדורות. אבל לענין הרווחה, בתו עדיפה לו, שהיא תהיה יותר מרופדת באמצעי מחיה נוחים.
ההגדרה "לכבד את הבנים ולפנק את הבנות", אינה כל כך נכונה, יותר נכון למצוא איזשהו שביל ביניים זהיר, שיצליח להגדיר שני סוגים נפרדים של כבוד.
בת תחילה סימן יפה לבנים
הסיבה מדוע הכפיל נותן המתנה את הסכום הבת, בא לידי ביטוי במבכרת, שזה לה הלידה הראשונה, אז עדיף לאב שזו תהא בת, בגלל הכלל: "בת בתחלה סימן יפה לבנים", מדוע? יש האומרים להסביר את מעלתה של בת תחילה, שהיא מגדלת את האחים, כאשר עוד זוג ידים עובדות תהיינה לצד אמא בעבודת גידול ילדיה. גם שידוכים הגונים תוכל הנערה לבחור לאחיה מבין חברותיה.
ויש האומרים להסביר את מעלתה של בת תחילה: שלא תשלוט בבית זה עין-רעה, כי את הבנים רואים העוברים ושבים, כאשר הם הולכים לבית המדרש, לבית הכנסת, אך הבנות - כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מה/יד). איש אינו אמור לדעת אם יש בנות בבית זה וכמה.
כמו כן חלוקת הנכסים בין כל הבנים הרבה יותר קלה כאשר תחילה נולדת בת, וממילא אין בן בכור הנוטל פי-שניים, ויש גם צורך לערוך חישובים מה מוגדר כ"ראוי" ומה "מוחזק" ואחוז נכבד מהירושה יצטרכו לתת לרואי חשבון וחשבי פיננסיים. כאשר אין לפתע חריגה של ירושת בכור, זו נראית חלוקה צודקת ואחידה, שאין בה מקום לויכוחים ומריבות (תוס').
גם כהן מופיע לפתע בבית, טוען שותפות על הרך הנולד, ודורש את פדיונו.
כל הסיבות הללו ועוד, מביאות את האב להכפיל את סכום המתנה, למקרה שהוולד יהיה בת.
