שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד
אין לדיין אלא מה שעיניו רואות
רבא שהיה דיין בעיר אחת, אמר לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע שהיו דיינים בעיר אחרת: כאשר יבוא פסק דין שלי לפניכם, ותיראו בו פירכא, וממילא תסברו לסתור את פסק הדין שלי, אל תזדרזו לעשות כן, דעו לכם את פסקי הדין איני כותב במרוצה ובחפזון, ולא את הרעיון המנצנץ לרגע בראשי אני מעלה על הכתב, אלא מתייגע הרבה בטרם מחליט, וכל נושא ונושא איני בוחן אותו היטב מכל צדדיו, בודק אם אין סתירה מאיזשהו מקום, מחפש אסמכתאות לכל שלב ושלב, לכן אל תקרעו את פסק הדין שאינו נראה לכם עד שתבואו איתו לפני, ותראו לי מה אינו נראה לכם. אם יש לי טעם והסבר למה שפסקתי, אומר לכם, כי בתוך פסק ההלכה הקצר אין את כל הנימוקים וההסברים, ובנקל אראה לכם זויות שודאי תסכימו איתי. ואם בכל זאת לא יהיה לי הסבר, איני גאוותן חלילה, להאחז בדברים שאמרתי, אלא ללא אומר ודברים אחזור בי, אודה ולא אבוש שטעיתי. כך תעשו עם פסקי ההלכה שלי כל זמן שאני עדיין חי. אבל אם יבוא לפניכם פסק הלכה שלי לאחר מיתה, וכבר אינם יכולים להציע בפני את הדברים, שאסביר לכם, ותראו בו דברים עמומים, בלתי מובנים, או שנראים סותרים את כללי ההלכה, אל תקרעוהו, ואל תלמדו ממנו. מדוע? שאם הייתי קיים, אולי הייתי אומר לכם טעם, ואל תלמדו ממנו, בגלל הכלל: "אין לדין אלא מה שעיניו רואות", וכשאין אתם רואים טעם לדברים שלי, אינכם יכולים לפסוק כמוני רק בגלל שאתם מעריצים אותי וסומכים על שיקול דעתי, אך כיוון שאני בטוח שלא כתבתי דברים מוטעים, אל תשליכו את הכתבים הללו, אלא השאירום ואולי באחד הימים יבוא אחד החכמים, יקרא ויבין ואף יסביר לכם, אבל על סמך זה אין לכם לקבוע הלכה כמוני במקום שאין אתם מבינים.
התנהגות של אמונה עיוורת אנו צריכים לאמץ רק בתורה שבכתב ובדורות הראשונים של התורה שבעל-פה, שכל דבריהם היו במסורת מהנביאים ועל פי רוח הקודש. אבל בדורות האחרונים, שהלימוד שלנו הוא על פי ההגיון, ההקש והסברא. אם נאמץ לעצמינו מנהג להאמין בעינים עצומות למה שכתוב בשם אחד מחכמי הדור שלנו, נצטרך לבטל את דעתנו ואת חוש הביקורת שלנו ולקלקל את כל צורת הלימוד הנפלאה שלנו, שמסוגלת להתמודד עם שאלות חדשות, ולפסוק הלכה בנושאים שאיש עדיין לא טיפל בהם, אך ורק בגלל הדרך שבה אנו מתמודדים עם כל דבר מחודש, ולא מקבלים שום דבר כמובן מאליו.
המסורת מספרת שפעם הגיעו כמה לומדים אל הרב מבריסק ז"ל והראו לו שאלה מפורשת מהגמרא על דברי רבי חיים אביו. ענה הרב: אני זוכר שאבי למד את הסוגיה הכתובה כאן בספר ואז היתה פתוחה לפניו הגמרא הזו שאתם מראים, ממילא ברור שהוא ראה את השאלה שלכם ואף היתה לו תשובה על כך, אבל מתוך הסיפור הזה אין לנו תשובה, ולכן לעת עתה, שאבי כבר אינו חי ולי אין תשובה, נצטרך לאמץ את השאלה שלכם, ולזכור שנושא זה זקוק עדיין לפתרון ותשובה.
העופות נשרפו מעל יונתן בן עוזיאל
הסברים אחדים יש לעובדה זו, שהאחד עמוק מהשני. ברובד הפשוט היה העוף נשרף מרוב קדושת התורה ששרתה בשעה שרבי יונתן בן עוזיאל עסק בה, עד שכל סביבו היה דומה להר-סיני בשעת קבלת התורה, שנאמר בתורה: "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני - - - השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו, כל הנוגע בהר מות יומת - - - אם בהמה אם איש לא יחיה" (שמות יט/יג. תוס').
ברובד יותר עמוק נרמזות כאן המחשבות המבזיקות בלב, כעופות הפורחים באויר. גדלותו של רבי יונתן בן עוזיאל היתה, למרות הנאמר שאין אדם נצול מהרהורי עבירה (ב"ב קסד/ב). אך התורה שלמד רבי יונתן בדבקות עלאית, שרפה את כל המחשבות שפרחו מעליו, וכל מעיניו היו משוטטים אך ורק בתורה בקדושה בטהרה (נועם- מגדים, מובא בלב"ל).
ברובד היותר רוחני מתבארים העופות הפורחים באויר כמשל ומשמשים כינוי למזיקים, הנקראים "רשף", על פי הנאמר: "ובני רשף יגביהו עוף" (איוב ה/ז). ביארו חז"ל: שהמזיקים בדלים מהאדם בזכות לימוד התורה (ברכות ה/א). מזיקים אלה סולקו ונשרפו עוד טרם יקרבו אל רבי יונתן בן עוזיאל. אף על פי שאת עיקר מאבקם מפנים מזיקים אלה דווקא כלפי לומדי התורה, כמבואר בחז"ל: "בגדי החכמים מתבלים במהרה בגלל החכוך של המזיקים בהם" (ברכות ו/א: "הני מאני דרבנן דבלו, מינייהו היא"). אך רבי יונתן הגיע לדרגה כה גבוהה, שהמזיקים נפרדו ממנו והמחשבות הרעות התרחקו ממנו, וכלל לא ניסו להתקרב אליו ולהתחכך בו (עיון יעקב). שהרי על הנאמר: "ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים עמו" (משלי טז/ז), בארו חז"ל שעל כל סוגי האויבים האפשריים נאמר הדבר, הן אויבים פיזיים והן מזיקים מכל הסוגים, ואפילו זבובים (מו"ק טז/ב).
כמו כן הנאמר "נשרפו", הכונה באופן חיובי, דהיינו: שאנשים רעים או דעות רעות שנפגשו עם תלמיד חכם צדיק זה, התחברו לתורה שלו והפכו להיות חלק מלהבת אש רוחנית, ואז המילה "נשרפו" משמשת כפי שהיה נהגית בשפה העממית, להביע הקצנה חיובית.
אפשרות נוספת של "עוף" מבארים המפרשים כי מחשבתו היתה קלת מעוף ומהירה לפרוח להקיף כל נושא מכל הכיוונים האפשריים, ומחשבות רוחניות אלו זהרו באור בוהק של שלהבת אש קודש.
