נתינת מרגוע / רפי זברגר

בבא בתרא  כט ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת הפרק על מספר דברים שיש להם חזקה ''המוכיחה בעלות'' כאשר ''יושבים'' בנכס שלוש שנים מיום ליום. רב הונא דן בגמרא, מהי משמעות ''שלוש שנים מיום ליום'' . 
 

הנושא

אמר רב הונא: שלש שנים שאמרו, הוא שאכלן רצופות. כלומר התקופה בה המחזיק יושב בנכס היא תקופה רציפה של שלוש שנים. מיד שואלת הגמרא: מאי קמשמע לן? תנינא: חזקתן שלוש שנים מיום ליום. תמיהה הגמרא: מהו החידוש של רב הונא, הרי זאת ההבנה הפשוטה במילים שלוש שנים מיום ליום?
עונה הגמרא: מהו דתימא, מיום ליום לאפוקי מקוטעות, ולעולם אפילו מפוזרות – קא משמע לן. ישנם שני מושגים בהבנת הנושא: מפוזרות ומקוטעות. מקוטעות – מלשון קטעים. כלומר קטע של שנה ולא שנה שלימה. מפוזרות – שלוש שנים המפוזרות למשך יותר משלוש שנים: שנה, הפסקה, ועוד שנה וכן הלאה. עונה הגמרא: בלי לשמוע דעתו של רב הונא, היינו יכולים לחשוב שהמשנה מחדשת לנו במושג שלוש שנים מיום ליום – שלא יהיו שנים מקוטעות, אלא שנים שלימות, אבל ניתן שיהיו מפוזרות. לכן בא רב הונא ומחדש – חייב להיות גם שנים שאינן מפוזרות.
בהמשך לדברי רב הונא, מביאה הגמרא את דעתו של רב חמא: ומודה רב הונא, באתרי דמוברי באגי. כלומר, במקום שמעבדים את הקרקע שנה אחת, ולאחר מכן ''מובירים'' (משאירים אותה ללא עיבוד) שנה, וכן הלאה כל השנים, במקום כזה - גם רב הונא מודה שאפשר וצריך לשבת ''שלוש שנות עיבוד'', למרות שהשנים הללו מפוזרות.
רב חמא מלמד אותנו, שאם יש מנהג למקום, הרי החזקה ''מותאמת למקום'' ואין צורך שיהיו שנים רצופות.
 

מהו המסר?

המנהג להוביר קרקעות יכולה ללמד גם אותנו, בני האדם, לתת חופש ודרור מידי פעם מהצרכים השוטפים ומזרימת החיים השוטפת. כמו בקרקע – הוברתה במשך שנה מחזקת ומשפרת יבול בהמשך, כך גם בני אדם: חופשה נותנת כוחות להמשך מסלול החיים [עד החופשה הבאה..] .


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]