הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
בבא בתרא לג ע"ב
"זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי - אמר רב נחמן: כל דאלים גבר. ומאי שנא משני שטרות היוצאין ביום אחד, דרב אמר: יחלוקו, ושמואל אמר: שודא דדייני? התם ליכא למיקם עלה דמילתא, הכא איכא למיקם עלה דמילתא".
במקרה של קרקע שכל אחד אומר של אבותיו הדין הוא כל דאלים גבר לעומת הדין של שתי שטרות היוצאים ביום אחד שגם שם המצב שקול ולפחות לפי שמואל הדין הוא שודא דדייני (הגמרא מתרצת את ההבדל שבמקרה שכל אחד אומר של אבותיו ותו לא, מסתבר שתהיה התפתחות במשפט לאחד משני הצדדים, מה שלא מסתבר במקרה של שתי שטרות היוצאים ביום אחד).
מה פירוש שודא דדיינא? בנושא זה ישנה מחלוקת ראשונים:
רשב"ם בבא בתרא לה, א:
שודא דדייני - לאותו שיהא נוטה לב הדיינים שהיה הנותן אוהבו או קרובו יותר דודאי לההוא גמר ואקני לו יתנו את הקרקע (ושמא זכה בעל הקרקע בשלו אבל כשאתה אומר יחלוקו בודאי אחד נטל החצי שלא כדין).
תוספות מסכת בבא בתרא דף לה עמוד א (ד"ה: שודא דדייני):
נראה לר"ת למי שירצה הדיין ליתן ולא כפ"ה (וכך דעתו של רשב"ם) שיאמדו דעתו של נותן ובהדיא בירושלמי אמר לאיזה מהן שירצו ב"ד להחליט מחליטים
וציטוט של הירושלמי (כתובות י, ד) בפנים:
"שמואל אמר שוחדא דדייני לשני שטרות שיצאו על שדה אחת אי זה מהן שירצו ב"ד להחליט מחליטין".
לדעת ר"ת על פי הירושלמי ישנה כאן שאלה נסתרת: וא"ת (אם הכל תלוי בדעת הדיין) א"כ יתן למי שיתן לו שכר וי"ל דכל דיינא דמקבל אגרא לאו דיינא הוא.
פירוש הדברים הוא שדיין שמקבל שכר אינו נחשב דיין, ולכן צריך לתת הסבר אחר אחר ללוגיקה העומדת מאחורי הירושלמי. לענ"ד הסבר הדברים שדיין חייב להיות נאמן לעובדות- צדק יחסי. אולם ישנו מושג של צדק מוחלט. אם אדם אחד עני והשני עשיר, הרי מציאות בה אני עוזר לעני היא מציאות הרבה יותר תקינה. התורה השאירה סמכות ביד השופט לשכלל את העולם בשעה שאין כאן פגיעה בדין.
