הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
כבוד תלמידי חכמים; הלכה כאביי ביע"ל קג"ם; הערות שונות
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא כב ע"א
רב דימי מנהרדעא אייתי גרוגרות בספינה,
א"ל ריש גלותא לרבא: פוק חזי אי צורבא מרבנן הוא נקיט ליה שוקא.
א"ל רבא לרב אדא בר אבא: פוק תהי ליה בקנקניה,
נפק [אזל].
בעא מיניה: פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי, מהו?
לא הוה בידיה.
א"ל:
מר ניהו רבא?
טפח ליה בסנדליה,
א"ל: בין דידי לרבא איכא טובא,
מיהו על כרחך אנא רבך ורבא רבה דרבך...
1.
הגמרא דנה בארוע שקשור לדין בסוגייתנו, שתלמיד חכם יכול לסחור בעיר אחרת [כלומר, יש לו עדיפות על פני סוחרי המקום בשווק סחורתו]:
רב דימי מנהרדעא אייתי גרוגרות בספינה,
1.1
רב דימי מנהרדעא
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של רב דימי מנהרדעא
אמורא בבלי בדור הרביעי - החמישי בימי רב יוסף (ב"ב כ"ב ע"א). היה חכם בלתי ידוע ורבא שלח לבדוק אחריו (שם). לא ברור מי היו רבותיו. מלך בפומבדיתא משנת ד' קמ"ה - קמ"ח (385 - 388) ("אגרת רב שרירא גאון"). אמימר מסר בשמו (חולין נ"א ע"ב), ואין זה רב דימי סתם, כמוכח (ע"ז י"א ע"א). האריך ימים ונפטר 65 שנה אחר רב יוסף ("אגרת רב שרירא גאון").
2.
חכמים רצו לבדוק אם רב דימי מנהרדעא באמת תלמיד חכם כדי לדעת אם להעניק לו את זכויותיו של תלמיד חכם:
א"ל ריש גלותא לרבא: פוק חזי אי צורבא מרבנן הוא נקיט ליה שוקא.
א"ל רבא לרב אדא בר אבא: פוק תהי ליה בקנקניה,
נפק [אזל].
[רב אדא בר אבא - לא "רב אדא בא אהבה" - ראה "שוטנשיין", הערה 10]
ריש גלותא שלח את רבא, ורבא שלח את רב אדא בר אבא [שליח עושה שליח?]
נלמד מכאן שהגורמים הבכירים ביותר [ריש גלותא עצמו + רבא - גדול הדור לפי רש"י] רצו לבדוק מיהו רב דימי. אולי כי הם לא הכירוהו, ולמרות זאת הם רצו לתת לו זכויות כתלמיד חכם אם אמנם הוא כזה.
3.
בעא מיניה: פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי, מהו?
לא הוה בידיה.
מדוע הוא - רב אדא בר אבא - שאל את רב דימי מנהרדעא דווקא את השאלה הזאת כמבחן אם הוא - רב דימי מנהרדעא - תלמיד חכם.
4.
תוספות מסכת מנחות דף סט עמוד א:
פיל שבלע כפיפה מצרית כו' - האי דבעא מיניה רב אדא בר אהבה מרב דימי מנהרדעא בפ' לא יחפור (ב"ב כב.) פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו לאו בכפיפה ממש בעא מיניה דאם כן אמאי לא הוה בידיה מתני' היא דאין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה אלא בהוצין ועבד להו כפיפה בעא מיניה והא דטפח ליה התם בסנדליה אף על גב דההיא נמי קיימא בתיקו
מ"מ ה"ל למידק עלה כדדייקי' הכא מההיא דעולא.
רב דימי מנהרדעא היה צריך להביא את צדדי הספק במסכת מנחות דף סט.
5.
כך גם תוס' בסוגייתנו:
תוספות מסכת בבא בתרא דף כב עמוד א:
פיל שבלע כפיפה מצרית - בפ' ר' ישמעאל (מנחות דף סט. ושם ד"ה פיל) איתא להך בעיא דהכא ומסיק התם למאי אי למבטל טומאתו תנינא כל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה ואין עולין מטומאה אלא בשינוי מעשה וקאמר לא צריכא דבלע הוצין ועבדינהו כפיפה אי הוי עיכול והוי ככלי גללים או לא
והכא בלע הוצין בעא מיניה דאי כפיפה שלימה אמאי לא הוה בידיה מתני' היא
וקשיא לר"ת א"כ אמאי לא נקיטו ליה שוקא הא בעיא זו לא איפשיטא התם וי"ל דמ"מ הוה ליה לאיתויי הנך ראיות דמייתי התם ודחי להו.
מכאן שיש חשיבות בידיעת צדדי הספק גם אם לא יודעים את מסקנת ההלכה. ["דידקטיקה"]
6.
ראה "שוטנשטיין", הערה 13. וב"מתיבתא", הערה יד.
ופירוש אחר, שהוא לא ידע את ההכרעה שם.
7.
א"ל:
מר ניהו רבא?
רב דימי מנהרדעא שאל את רב אדא בר אבא אם הוא "רבא".
רש"י: "לפי ששמע על רבא שהוא גדול דור וסבור שהוא זה", כנראה, שמטרת רב דימי מנהרדעא היתה, שאם מדובר ברבא לכן הוא לא רצה להבליט את גדולתו שלו עצמו!
8.
תגובת רב אדא בר אבא:
טפח ליה בסנדליה,
א"ל: בין דידי לרבא איכא טובא,
מיהו על כרחך אנא רבך ורבא רבה דרבך.
התנהג כלפיו בזלזול, וגם אמר לרב דימי מנהרדעא שהוא - רב אדא בר אבא תלמידו של רבא - הוא ממילא רבו של רב דימי מנהרדעא כי הוא נשלח לבחון אותו.
כנראה שהוא רצה לומר לרב דימי מנהרדעא שסמכותו של רב אדא בר אבא "לזלזל" ברב דימי כי הוא רבו.
9.
לא נקטו ליה שוקא, פסיד גרוגרות דידיה.
למסקנה לא העניקו לרב דימי מנהרדעא עדיפות במסחר, כלומר, לא הכירו בו כתלמיד חכם.
10.
רב דימי מנהרדעא הגיש תלונה:
אתא לקמיה דרב יוסף,
א"ל: חזי מר מאי עבדו לי!
א"ל: מאן דלא שהייה לאוניתא דמלכא דאדום - לא נשהייה לאוניתיך, דכתיב: +עמוס ב'+ כה אמר ה' על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו על שרפו עצמות מלך אדום לסיד.
נח נפשיה דרב אדא בר אבא.
רב יוסף קילל את מי שפגע ברב דימי מנהרדעא ואמנם רב אדא בר אבא מת.
10.1
צריך לומר, שרב יוסף הכיר את רב דימי מנהרדעא, ומדוע אם כן רב יוסף לא אמר זאת לרבא תלמידו?
10.2
לפי מהלך הגמרא בהמשך הסוגיה משמע שרב אדא בר אבא לא מת מייד אחרי קללת רב יוסף.
10.3
קללת רב יוסף היתה מפני שאי ידיעת משנה בסדר טהרות איננה "פגם", ובודאי שלרב אדא בר אבא אסור היה לזלזל עקב כך ברב דימי מנהרדעא:
חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף כב עמוד א:
לא לשהיי לאונתיך. פי' דמשום דלא ידע בסדר טהרות לא הוה ליה לזלזולי ודלא למינקט שוקא וכדאמרינן התם (ב"מ קי"ד ב') בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא.
10.4
ראה בשוטנשטיין סוף הערה 15 בשם החזון איש שהיתה סיבה מה' שרב אדא ייכשל
בצער תלמיד חכם - כי לא ברר אודותיו באופן יותר מעמיק - ומכל מקום יש חיוב לעונשו ולכן קיללו רב יוסף.
[וב"מתיבתא", הערה יז], וב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד סז, שרב יוסף רק רצה להרתיע את רב אדא "אבל קדם העונש מן השמים", ולכן האמוראים בסוגייתנו חששו שהעונש נגרם על ידם.
11.
רב יוסף אמר: אנא ענישתיה, דאנא לטייתיה.
רב יוסף מצהיר שבגללו מת רב אדא בר אבא. האם רב יוסף מצטער על כך? לא ברור.
12.
רב דימי מנהרדעא אמר: אנא ענישתיה, דאפסיד גרוגרות דידי.
רב דימי מנהרדעא טוען שבגללו מת רב אדא בר אבא כי רב אדא בר אבא גרם לו הפסד ממון. קצת קשה, מדוע הוא לא מדגיש את זה שרב אדא בר אבא גרם לחכמים שלא יכירו בו - ברב דימי מנהרדעא - כתלמיד חכם.
13.
אביי אמר: אנא ענישתיה, דאמר להו לרבנן: אדמגרמיתו גרמי בי אביי,
תו אכלו בישרא [שמינא] בי רבא.
אביי מתייחס לארוע שלא קשור לארוע בסוגייתנו.
כוונת אביי לומר שרב דימי מנהרדעא "פגע" באביי שזלזל בגדולתו [שלימוד תורה ממנו הוא כלעיסת עצמות] ביחס לרבא [שלימוד תורה ממנו הוא כאכילת בשר שמן, והלכותיו מאירות ומרווחות - רש"י].
14.
הרחבה:
מוסיף המהרש"א
מהרש"א חידושי אגדות מסכת בבא בתרא דף כב עמוד א:
... וגם בכבוד אביי י"ל דהשתא לא זלזל כ"כ אלא משום דבהלכות מועטות הלכה כאביי לגבי דרבא ביע"ל קג"ם אמר כן אדגרמיתו גרמי בי כו' וחושבניה דדין כחושבניה דדין וק"ל:
זאת אומרת שרב אידי בר אבא התכוון לומר שרבא גדול יותר מאביי כי הלכה כמותו מלבד בשש ההלכות של יע"ל קג"ם שבהם הלכה כאביי נגד רבא [והמלה "גרמי" היא בגמטריה יע"ל קג"ם].
14.1
ראה "רבנן סבוראי", הרב זיני, עמוד 350, שלומד מכאן, שזהו המקור לכלל המפורסם, שהלכה כאביי ביע"ל קג"ם...
ובסוף ספרו אומר הרב זיני, עמוד 366, שהכלל הזה לא היה ידוע אצל אחרוני האמוראים...
15.
ורבא אמר: אנא ענישתיה, [דכי הוה אזיל לבי טבחא למשקל אומצא], אמר להו לטבחי: אנא שקילנא בישרא מיקמי שמעיה דרבא, דאנא עדיפנא מיניה.
האם ארוע זה כן קשור לסוגייתנו אחרי שלא הכירו בגדלותו של רב דימי מנהרדעא.
16.
אירוע נוסף שלא קשור לסוגייתנו:
רב נחמן בר יצחק אמר: אנא ענישתיה, דרב נחמן בר יצחק ריש כלה הוה,
כל יומא מיקמי דניעול לכלה, מרהיט בהדיה רב אדא בר אבא לשמעתיה והדר עייל לכלה.
רב נחמן בר יצחק היה חברו של רב אדא בר אבא
ההוא יומא נקטוה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרב אדא בר אבא משום דלא הוו בסיומא,
אמרו ליה: אימא לן הני שמעתתא דמעשר בהמה היכי אמרינהו רבא,
אמר להו: הכי אמר רבא והכי אמר רבא.
אדהכי נגה ליה [לרב נחמן בר יצחק], (ולא אתי רב אדא בר אבא), +מסורת הש"ס: ]רנב"י
אתו רבנן א"ל לרב נב"י[+ אמרו ליה רבנן לרב נחמן בר יצחק: קום דנגה לן, למה יתיב מר?
אמר להו: יתיבנא וקא מנטרא לערסיה דרב אדא בר אבא.
אדהכי נפק קלא דנח נפשיה דרב אדא בר אבא.
רב אדא בר אבא היה מעין "חברותא" של רב נחמן בר יצחק. וקרה מקרה שרב אדא בר אבא אחר לשיעור, ורב נחמן בר יצחק קיללו.
ראה הסבר אצל "שוטנשטין", הערה 24.
16.1
מדוע הגמרא מרחיבה על "תקרית" זו, ומדוע ההדגשה שרב אדא בר אבא התאחר בגלל דיון בדברי רבא.
16.2
משמע שרב אדא בר אבא נפטר בעקבות ה"סיפור" האחרון.
16.3
ואמנם מסקנת הגמרא היא:
ומסתברא, דרב נחמן בר יצחק ענשיה.
אם כן לא קשור כלל לארוע לעיל עם רב דימי מנהרדעא בתחילת סוגייתנו.
