"בן ננס" / יעקב מאיר
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
במרכז פרקנו מופיעה משנה ובה שמועה משמו של בן ננס לגבי דין מכירת חלקת אדמה. בן ננס היה בן דורו ותלמידו של ר' עקיבא. ר' עקיבא שונה את הדין המרכזי שבסוגיה, ואילו בן ננס מוסיף עליה הערה לגבי מי שהגדיר את גבולות השדה הגדרה שיש בה סתירה פנימית.
במשנה האחרונה שבמסכתנו מופיע בן ננס פעם נוספת – 'אמר ר' ישמעאל: הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן והן כמעיין הנובע, והרוצה שיעסוק בדיני ממונות ישמש את שמעון בן ננס'. משנה זו חותמת את 'מסכת נזיקין' ובה מוגדר בן ננס כבר הסמכא הגבוה ביותר בדיני נזיקין; אך לאורך שלוש הבבות של נזיקין משובצות רק שתי הלכות משלו, ועוד אחת נמצאת במסכת שבועות. מדוע אם כן זכה בן ננס לשבחים?
לשם כך עלינו לבדוק את השמועות המעטות המובאות משמו.
המשנה שבסוף מסכתנו מביאה מקרה שבו הערב חתום על השטר מתחת ללווה, מה שמלמד שההסכם היה חתום עוד לפני שהגיע הערב. ר' ישמעאל אומר שיש לגבות את החוב מן הערב ואילו בן ננס אומר שאין לגבות ממנו. מדוע? מפני שהערב, לפי בן ננס, צריך ליצור את קשר האמון שבין המלווה ללווה ולא להחליף את הלווה. חתימתו של הערב איננה ערבות, משום שערבות איננה ניתנת לכסף אלא למהימנותו של האדם.
רגישות כזו לתפקיד שתופסים הצדדים במשפט הממוני מגלה בן ננס גם בסוגיה במסכת שבועות (מה ע"א). המקרה שם הוא של אדם שביקש מן החנווני שייתן לפועלים סחורה בשווי משכורתם ויחייב את חשבונו. החנווני טוען שנתן להם את הסחורה המבוקשת ואילו הפועלים טוענים שהסחורה לא ניתנה להם. תנא קמא אומר – יישבעו שניהם, והאיש ישלם גם לחנווני וגם לפועלים. קם בן ננס ואומר – 'כיצד אלו ואלו באים לידי שבועת שווא?' - הרי לפי דין זה אחד מהם יישבע לשקר, והדין יסתמך על שבועת שקר זאת!
לכן הוא פוסק ששניהם יקבלו את כספם ללא שבועה, או – לפי הגירסה שבר"ן – שהחנווני לבדו יישבע ויקבל את כספו, ואילו הפועלים יקבלו את משכורתם מן השוכר ללא שבועה.
בשלוש המשניות שבהן מופיע בן ננס עיקר הדין איננו מתחיל ממנו; הוא מציג תיקון של ההלכה העיקרית, תיקון שמבוסס על מקרה, תיקון שתוקן מתוך המציאות המורכבת של דיני ממונות ולא מתוך חשיבה מופשטת בבית המדרש.
נחזור לדברי השבח של ר' ישמעאל ונקרא אותם היטב: 'הרוצה שיעסוק בדיני ממונות ישמש את שמעון בן ננס'. בן ננס איננו תנא יוצר הלכות כמו ר' עקיבא רבו. הוא דיין ממונות, חד עין ובעל חוש צדק מפותח ורגיש. הרוצה שיעסוק בדיני ממונות – לא בבית המדרש אלא בשטח, כדיין - ילך וישמש את בן ננס. לא ילמד מפיו, לא ישנה את משניותיו – ישמש אותו.
בן ננס הוא דיין, והוא ראוי לשבח כגדול הדנים בדיני ממונות על אף שכשונה הלכות היו גדולים ממנו, 'אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: אף על פי שקילס ר' ישמעאל את בן ננס, הלכה כמותו (כר' ישמעאל)' (בבא בתרא קעו ע"א).
