הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנאי היא; מחלוקת אמוראים כמחלוקת תנאים - כמי פוסקים
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא כא ע"ב
אמר רב הונא: האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה, דינא הוא דמעכב עילויה,
דא"ל: קא פסקת ליה לחיותי.
לימא מסייע ליה: מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג; וכמה?
אמר רבה בר רב הונא: עד פרסה!
שאני דגים, דיהבי סייארא.
א"ל רבינא לרבא: לימא, רב הונא דאמר כרבי יהודה; דתנן, רבי יהודה אומר: לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שמרגילן אצלו,
וחכמים מתירין!
אפי' תימא רבנן, עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה התם - אלא דאמר ליה: אנא קמפלגינא אמגוזי, את פלוג שיוסקי,
אבל הכא אפילו רבנן מודו, דא"ל: קא פסקת ליה לחיותי.
מיתיבי: עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו, ומרחץ בצד מרחצו של חבירו, ואינו יכול למחות בידו,
מפני שיכול לומר לו: אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי!
תנאי היא; דתניא: כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסקי, ולא מלמד תינוקות, ולא אחד מבני בעלי אומניות,
ולשכנו אינו כופיהו;
רשב"ג אומר: אף לשכנו כופיהו.
מבנה הסוגיה:
1.
דינו של רב הונא:
אמר רב הונא: האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה, דינא הוא דמעכב עילויה,
דא"ל: קא פסקת ליה לחיותי.
בעל מקצוע יכול לעכב מחברו באותו מבוי מלעסוק באותו מקצוע - כי פוגע בפרנסתו.
2.
הגמרא מביאה סיוע לרב הונא:
לימא מסייע ליה: מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג; וכמה?
אמר רבה בר רב הונא: עד פרסה!
מדוע הגמרא פותחת ב"לימא"? אולי הגמרא רק שואלת אם יש כאן סיוע לרב הונא כי הגמרא יודעת מראש שניתן לדחות את הסיוע [כפי שבאמת הגמרא אחר כך דוחה את הסיוע].
2.1
ראה ב"מתיבתא", הערה יד, מדוע הגמרא נזקקה להביא גם את דברי רבה בר רב הונא?
2.2
הנ"ל הוא מתוך הנחה שהאמור ברישא של סעיף 2 הוא ציטוט של ברייתא.
2.3
אבל נראה לי שניתן לחדש, שמדובר כאן בדברי אמורא, ואולי אפילו אלה הם דברי רבה בר רב הונא עצמו.
2.4
ואם מדובר באמת בברייתא - כך משמע בכל הפרשנים - הרי שניתן לומר שמדובר ב"מימרא" תנאית אבל לא ממש בברייתא [כי אין כאן פתיחה רגילה של ציטוט ברייתא כ"תניא" וכד'...]
2.5
בדפוסים כתוב "וכמה? אמר רבה בר רב הונא: עד פרסה!"
2.5.1
ב"דקדוקי סופרים" מובאת גירסא שמשמיטה את המלה "וכמה" וגורסת "ואמר רבה...".
2.5.2
לכן נראה לי לומר:
אולי לפי גירסת ה"וכמה" מדובר שכל הקטע שלפניו הוא דברי רבה בר רב הונא,
ולפי הגירסא של "ואמר רבה..." הרי שהקטע שלפניו הוא ציטוט של ברייתא.
3.
הגמרא אמנם דוחה את ההוכחה לרב הונא.
שאני דגים, דיהבי סייארא.
4.
א"ל רבינא לרבא:
מדובר ב"רבינא" שחי בימי רבא ולא מדובר ברבינא שהיה חברו של רב אשי.
לימא, רב הונא דאמר כרבי יהודה; דתנן, רבי יהודה אומר: לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שמרגילן אצלו,
וחכמים מתירין!
רבינא מצטט משנה [מסכת בבא מציעא דף ס] וקובע [או שהוא רק מסתפק בדבר - "לימא", או שהוא יודע שניתן לדחות, או ש"עורך הגמרא" עצמו שיבץ את המלה "לימא"], שרב הונא סובר כרבי יהודה במשנה.
4.1
ואולי כוונת רבינא לומר, מכיוון שהלכה כחכמים במשנה נגד רבי יהודה [יחיד ורבים הלכה כרבים] ממילא אין הלכה כרב הונא.
4.2
ומצד שני ניתן לומר להיפך, אולי רבינא מתכוון לומר שרב הונא פוסק כרבי יהודה במשנה, ואמורא רשאי לפסוק במחלוקת תנאים גם נגד כללי פסיקה "רגילים" בין אותם תנאים.
5.
הגמרא דוחה את האמור בסעיף 4, ומעמידה את דברי רב הונא גם לפי דעת חכמים במשנה:
אפי' תימא רבנן, עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה התם - אלא דאמר ליה: אנא קמפלגינא אמגוזי, את פלוג שיוסקי,
אבל הכא אפילו רבנן מודו, דא"ל: קא פסקת ליה לחיותי.
6.
הגמרא מקשה על רב הונא:
מיתיבי: עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו, ומרחץ בצד מרחצו של חבירו, ואינו יכול למחות בידו,
מפני שיכול לומר לו: אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי!
מהברייתא משמע בבירור שלא כרב הונא.
6.1
וקשה מאד, הרי לעיל נקבע שרב הונא סובר כתנא רבי יהודה ואול אפילו גם כרבנן [לעיל בסעיף 5] - במשנה בבבא מציעא דף ס, וכיצד הגמרא מקשה כאן על רב הונא מברייתא? [ראה להלן]
7.
הגמרא קובעת שדברי רב הונא הם מחלוקת תנאים - "תנאי היא":
תנאי היא; דתניא: כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסקי, ולא מלמד תינוקות, ולא אחד מבני בעלי אומניות,
ולשכנו אינו כופיהו;
רשב"ג אומר: אף לשכנו כופיהו.
דברי רב הונא הם כרשב"ג.
8.
תוספות מסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב:
תנאי היא דתניא כו' - תימה לרשב"א דאמאי לא מייתי (הברייתא) דלעיל דממה נפשך רבי יהודה דאמר לא יחלק חנוני קליות ואגוזים לתינוקות פליג אהך ברייתא ושמא ניחא לאתויי תנאי דפליגי בהדיא בהכי.
שואל תוס', מדוע הגמרא צריכה להוכיח מברייתא נוספת שדברי רב הונא הם כמחלוקת תנאים, הרי, כפי שהסברנו לעיל בסעיף 5 ובסעיף 6.1 הוכח שדבריו הם במחלוקת תנאים: הברייתא בסעיף 6 - לא כרב הונא, והמשנה לעיל בסעיף 5 - כפי כרב הונא [לפחות רבי יהודה בברייתא].
8.1
עונה תוס' שהגמרא מעדיפה להביא ברייתא אחת שבה יותר ברור בפירוש שיש מחלוקת תנאים בדינו של רב הונא [ולא להסתפק במחלוקת תנאים ש"רק" בעקיפין ומתוך דיוק משתמע שיש מחלוקת תנאים בדינו של רב הונא].
9.
אולי אפשר לומר שהקשר בין דינו של רב הונא למשנה - לעיל בסעיפים 4-5 - איננו חד משמעי, ולכן הגמרא מקשה על רב הונא מברייתא [תשובה להערתנו לעיל בסעיף 6.1]. ולכן הגמרא היתה צריכה להביא דעה אחרת - דעת רשב"ג בברייתא - שסוברת כרב הונא.
10.
ראה גם הסבר אחר ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד סב.
11.
בסוגיינו ממשיכה הגמרא:
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: פשיטא לי, בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב,
"פשיטא לי" - 24 מופעים בש"ס
ואי שייך בכרגא דהכא - לא מצי מעכב,
בר מבואה אבר מבואה דנפשיה - לא מצי מעכב.
כלומר, רב הונא בריה דרב יהושע מסביר את דעת חכמים ["תנא קמא"] בברייתא האחרונה - לעיל בסעיף 7.
12.
למסקנה: רב הונא פוסק-סובר כרשב"ג בברייתא, ורב הונא בריה דרב יהושע סובר-פוסק כדעת תנא קמא [=חכמים].
13.
רמב"ם הלכות שכנים פרק ו הלכה ח:
כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסי ולא אחד מבעלי אומניות, היה שם במבוי אחד מבני מבוי אומן ולא מיחו בו, או שהיתה שם מרחץ או חנות או רחיים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו או טחון אחרת, אינו ו יכול למנעו ולומר לו אתה פוסק חיי, ואפילו היה מבני מבוי אחר ז אינן יכולין למנעו שהרי יש ביניהם אותה אומנות, אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה, או מרחץ מצד מרחץ של זה יש להן ח למנעו, ואם היה נותן עמהם מנת המלך אינו ט יכול למנעו.
14.
הגהות מיימוניות הלכות שכנים פרק ו הלכה ח:
[ו] כרב הונא בריה דרב יהושע דהוא בתרא לגבי רב הונא דאמר דינא הוא דמעכב עליה וכן פסק ר' חננאל והתוס' ובאביאסף נראה דעתו כרב הונא:
הלכה כרב הונא בריה דרב יהושע כי הוא מאוחר לרב הונא, והכלל הוא, שהלכה כבתראי.
14.1
בפשטות, הלכה צריכה להיות כרב הונא בריה דרב יהושע גם בגלל שבברייתא האחרונה הלכה צריכה להיות כתנא קמא נגד רשב"ג [כך הוא הכלל בדרך כלל] - ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד סג.
14.2
וראה שם, שיש מי שפוסק דווקא כרב הונא, כי לעיל - בסעיף 5 - רבא יישב את דברי רב הונא לי דעת כולם [כלומר, מי שיישב את דברי רב הונא היה רבא עצמו - ראה לעיל בסעיף 4].
14.3
סיבה נוספת לפסוק כרב הונא - לפי מי שסובר, שהכלל הוא שהלכה כרשב"ג נגד חכם אחר [גם נגד תנא קמא] לא רק במשנה, אלא גם בברייתא, ולכן הלכה כרב הונא שסובר כרשב"ג לעיל בסעיף 7.
14.4
לפי האמור בסעיף הקודם - 14.3 - יוצא שכללי פסיקה בין תנאים - הלכה כרשב"ג נגד תנא קמא - "גוברים" על כללי פסיקה בין אמוראים - הלכה כרב הונא בריה דרב יהושע נגד רב הונא מפני שרב הונא בריה דרב יהושע היה "בתראי". ["התנגשות"]
