גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף נ', מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף טז ע"ב

בתו של אברהם אבינו של מי היתה - הגר או שרה?

ידוע מאמרם ז"ל (טז ע"ב): "'וה' ברך את אברהם בכל' (בראשית כד, א), מאי 'בכל', רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רבי יהודה אומר שהיתה לו בת, אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ו'בכל' שמה". אמנם רב הנסתר אודות בתו של אברהם אבינו, ואחד הדברים שדנו בו הוא, בת של מי היתה, משרה או מהגר.

והנה התוס' לקמן (קמא. ד"ה בת) הקשו בזה: "וא"ת ולמה לא השיאה ליצחק למ"ד בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נח:) דבן נח מותר באחותו. וי"ל דשמא קטנה היתה ולא רצה עדיין להשיאה ליצחק. אי נמי מהגר היתה לו ולא משרה, ולכן לא רצה להשיאה ליצחק". כעין זה מובא גם בפירושי רבינו פלטיאל עה"ת (בראשית שם) ומתרץ "דיצחק בכור היה והיה בימיהם עבודה בבכורות, והיו נוהגין בו כל דין קדושת כהונה... וזאת הבת היתה בת הגר וולד שפחה, שהרי הוא כמוה כדאיתא בפרק האומר (קידושין סו.), ואפילו היתה משוחררת, מ"מ משוחררת אסורה לכהן והוא הדין לבכור".

הנה לתירוץ הב' של התוס' וכן לתירוץ רבינו פלטיאל מפורש שהיתה בת הגר, ואילו לתירוץ הראשון אין זה מוכרח, כי בפשטות נראה שהיתה בת שרה, ולכן הוצרכו לנימוק: "שמא קטנה היתה ולא רצה עדיין להשיאה ליצחק". אמנם, יתכן שגם בתירוצם הא' סברו שהיתה בת הגר, אלא, שזאת לא היתה הסיבה שלא השיאה ליצחק, ובפרט כשיתכן שהגר נשתחררה כשנשאה אברהם אבינו (עי' מהרש"א בח"א יבמות ק: ד"ה אלא מעתה), וגם בתה לא היתה שפחה, וא"כ סברו התו' שהיותה בת הגר אין זו סיבה מספקת שלא השיאה ליצחק לולי שקטנה היתה.

אכן ב'ספר גימטריאות' לרבי יהודה החסיד (עניינים אות צד) איתא בהדיא: "וה' ברך את אברהם בכל וכו', היינו דאמרינן: בת היתה לו לאברהם אבינו 'בכל' שמה, זהו: 'וה' ברך את אברהם בכל', שקיים משרה פרו ורבו" - שזה בלידת זכר ונקבה (כדעת בית הלל במס' יבמות סא:). הרי מפורש שנולדה משרה אמנו, ובכך קיים אברהם אבינו קיים מצות פו"ר עם שרה אמנו, ולא בצירוף הגר ושרה, יצחק משרה והבת מהגר, כפי שצ"ל לתירוץ השני של התוס'.

וחידוש גדול כתב בענין זה הגאון הרבי ר' יונתן אייבשיץ זצ"ל ב'תפארת יונתן' (פר' וירא כא, ד): "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלקים", ואלו הן דבריו: "הא דכתיב 'בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלקים' הוא נתינת טעם לשמונה של יצחק, גם דכתיב 'את יצחק', וכל מקום שנאמר 'את' מורה כי תאומים נולדו, כמבואר בגמרא (עי' יבמות סב.) ובמדרש (ראה ב"ר פד, כא) בשבטים, ואמרו חז"ל 'בת היו לו לאברהם אבינו ובכל שמה', ולא נזכר בתורה לידתה, אבל נראה שהיא תאומת יצחק, וזהו: 'את יצחק', וגם אמרו חכז"ל (נדה לא:) דלכך נימול הבן לשמונה כדי שלא תהא האם עוד טמאה לידה ויהיה האב והאם ג"כ שמחים (כדאיתא בגמ' שם), וזה לא שייך כאן כי שרה היתה טמאה לידה י"ד ימים מחמת לידת הנקבה שנולדה עמו, ואשמעינן קרא דמ"מ מל אותו לשמונת ימים מחמת 'כאשר צוה אותו אלקים'" (ראה שו"ת 'מור ואהלות', 'אהל ראשי בשמים' אות יא).

מובן, שדברים הללו אינם עולים בקנה אחד עם שני תירוצי התוס' הנ"ל, כי לתירוץ הב' הרי היתה בת הגר ולא בת שרה כלל, וגם לתירוץ הא' וננקוט בדבריהם שהיתה בת שרה - לא יעלו הדברים, כי מדבריהם עולה שבשעת נישואי יצחק עדיין קטנה היתה, ועל כרחך שלא היו תאומים.

מצינו מקור נוסף בענין, והוא בשאלת השואל ב'שו"ת הרשב"א' (ח"ג סי' שמ) כשדן בענין ההלכה של "נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה" (יבמות סד.) - האם הכוונה 'לא ילדה' כלל, או שלא קיים עמה מצות פו"ר, וא"כ בנולד ילד אחד בלבד עדיין לא קיים עמה מצות פו"ר, ומוכיח השואל לצד זה: "וראיה מדאמרינן במדרש 'הנה נא עצרני ה' מלדת' (בראשית טז, ב), 'אין עצירה בלא התחלה', ובת היתה לו לאברהם ובכל שמה, ונולדה קודם יצחק, ושם כתוב (שם, ב) 'מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען', דילפינן מיניה שהא עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה, אם כן נאמר אע"פ שילדה בן קיימא, כיון שלא ילדה כדי פו"ר, אלא ישא אחרת אם אפשר בספוקייהו, ואם לא יגרש וישא אחרת". העולה מדברי השואל, שאברהם אבינו הוליד אותה משרה שנים רבות לפני שנשא את הגר, ונשא את הגר בגלל שלא היה לו עדיין בן.

הרשב"א בתשובתו חולק עליו בזה, וכתב: "ומה שהבאת מן המדרש ד'עצרני', וכי אתה משיב מן ההגדה, ואותו מדרש הפך הוא לגמרי מגמרא שלנו, שהם אמרו (יבמות סד:) 'אמר רב נחמן שרה אמנו אילונית היתה, שנאמר (בראשית יא, ל) 'ותהי שרי עקרה אין לה ולד', אפילו בית ולד אין לה'".

פרפרת נאה העלה ה'משך חכמה' על פי המאמר שלפנינו בביאור הפסוקים בפרשת חיי שרה (כד, כט-ל): "וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין. ויהי כראות את הנזם ואת הצמדים על ידי אחותו וכשמעו את דברי רבקה אחותו לאמר כה דבר אלי האיש ויבא אל האיש וגו'", שבתחילה נאמר 'וירץ' - בזריזות, ובסוף נאמר רק 'ויבא אל האיש' - בלא ריצה, וכתב: "'וירץ לבן אל האיש' וכו', שהנערה הגידה כדברים האלה, זה מה שאמר 'ברוך ה' אלקי אדוני כו' בית אחי אדוני', והיה סבור לבן שבא אליעזר לקחת אותו לחתן עבור בתו אשר נולדה לו, כמו שדרשו רז"ל 'וה' ברך את אברהם בכל' - 'בת היתה לו ובכל שמה', ולכן רץ. אולם אחרי התבוננו וראותו 'את הנזם והצמידים וכשמעו כו' כה דבר אלי האיש', פירוש דברים הנראים שמכוונין אליה לבד, אז התבונן כי רק לרבקה כוון, לקחת אותה לכלה לאברהם, אז בא אל האיש, ולא כרץ במרוצה ובחיפזון" (ראה גליון רבינו ישראל מברונא עה"ת פר' חיי שרה בפסוק אם ישכם עושים חסד ואמת).