הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הכי קאמר
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא יח ע"א
ת"ש: לא יטע אדם אילן סמוך לשדה אלא אם כן הרחיק ממנו ד' אמות,
ותני עלה: ד' אמות שאמרו, כדי עבודת הכרם;
טעמא דמשום כדי עבודת הכרם,
הא לאו משום כדי עבודת הכרם - סמיך,
ואע"ג דאיכא שרשין דקא מזקי!
הכא במאי עסקינן - דמפסיק צונמא.
(דיקא נמי, דקתני:) +מסורת הש"ס: [ת"ש]+ היה גדר בינתים - זה סומך לגדר מכאן, וזה סומך לגדר מכאן.
אי הכי, אימא סיפא: היו שרשיו יוצאין בתוך של חבירו - מעמיק להן שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה;
ואי דמפסיק צונמא, מאי בעו התם?
ה"ק: ואי לאו צונמא, והיו שרשיו יוצאין לתוך של חבירו - מעמיק שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה.
מבנה הסוגיה:
1.
ציטוט הרישא מהמשנה בדף כו:
ת"ש: לא יטע אדם אילן סמוך לשדה אלא אם כן הרחיק ממנו ד' אמות,
ותני עלה: ד' אמות שאמרו, כדי עבודת הכרם;
טעמא דמשום כדי עבודת הכרם,
הא לאו משום כדי עבודת הכרם - סמיך,
ואע"ג דאיכא שרשין דקא מזקי!
קושיה על רבא.
2.
תרוץ:
הכא במאי עסקינן - דמפסיק צונמא.
תרוץ על ידי העמדת אוקימתא ברישא של המשנה הנ"ל.
3.
הוכחה מהמציעתא של אותה משנה [או שזה דיון עצמאי - לפי כמה ראשונים]:
(דיקא נמי, דקתני:) +מסורת הש"ס: [ת"ש]+ היה גדר בינתים - זה סומך לגדר מכאן, וזה סומך לגדר מכאן.
4.
קושיה מהסיפא של אותה משנה על התרוץ לעיל בסעיף 2.
אי הכי, אימא סיפא: היו שרשיו יוצאין בתוך של חבירו - מעמיק להן שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה;
ואי דמפסיק צונמא, מאי בעו התם?
5.
תרוץ:
ה"ק: ואי לאו צונמא, והיו שרשיו יוצאין לתוך של חבירו - מעמיק שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה.
תרוץ על ידי העמדת הסיפא של המשנה באוקימתא "הפוכה" מהאוקימתא לעיל בסעיף 2.
5.1
הגמרא מנסחת "והכי קאמר" ולא מנסחת "הכא במאי עסקינן לאו צונמא" [כלעיל בסעיף 2].
6.
הביטוי "ואי לאו צונמא" מבוסס על ההנחה לעיל בסעיף 2 - בהעמדת האוקימתא של "דמפסיק צונמא". ולפי זה אולי היה ראוי להשתמש בביטוי "וחיסורי מחסרא והכי קתני ואי לאו צונמא...".
6.1
אלא יש לומר, שהערתנו בסעיף 6 היתה מתאימה רק אם האוקימתא של "דמפסיק צונמא" ברישא היתה כתובה במשנה במפורש, אבל מכיוון שזו היתה "רק" אוקימתא לכן, גם בסיפא - באוקימתא ה"הפוכה" - נאמר "רק" "הכי קאמר" ולא "חיסורי מחסרא".
