הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
איכא דאמרי
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא יז ע"ב
איתמר: הבא לסמוך בצד המצר -
אביי אמר: סומך,
ורבא אמר: אינו סומך.
בשדה העשויה לבורות - דברי הכל אינו סומך,
כי פליגי - בשדה שאינה עשויה לבורות,
אביי אמר סומך, דהא אינה עשויה לבורות;
רבא אמר אינו סומך, דאמר ליה: כי היכי דאת אימלכת וחפרת,
אנא נמי ממלכנא וחפרנא.
איכא דאמרי: בשדה שאינה עשויה לבורות - דברי הכל סומך,
כי פליגי - בשדה העשויה לבורות,
אביי אמר סומך,
אפילו לרבנן דאמרי: מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמשה אמה, התם הוא דבעידנא דקא נטע איתא לבור,
אבל הכא בעידנא דקא חפר ליתא לבור;
ורבא אמר אינו סומך,
ואפילו לר' יוסי דאמר: זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו,...
1.
שתי "נוסחאות" בגמרא להגדרת המחלוקת בין אביי ורבא.
2.
הערה: בדרך כלל, כשההבדל בין הנוסחאות מבטא "מהלך" של סוגיה מתאים יותר הביטוי "לישנא אחרינא" [ולא "איכא דאמרי"].
3.
אלא צריך לומר, שכנראה אין הבדלי ניסוח במחלוקת עצמה בין אביי ורבא, והמחלוקת היא רק כיצד להסביר את דבריהם, ולכן ננקט הביטוי "איכא דאמרי" שמנוסח על ידי ה"סתמא דגמרא" שמסבירה באופן אחר את המחלוקת [על ידי קביעת אוקימתות ודינים].
4.
רמב"ם הלכות שכנים פרק ט הלכה י:
מי שבא לחפור בור בסוף שדהו לסמוך למצר חבירו אם שדה חבירו אינו עשוי לבורות ז סומך ואינו יכול למחות בידו, ואם ימלך חבירו לחפור בור בצדו צריך להרחיק מן כותל הבור שלשה טפחים עד שיהא בין חלל שתי הבורות ששה טפחים,
ואם היתה שדה חבירו עשויה לבורות אינו סומך עד שירחיק מן המצר שלשה טפחים ויחפור וכשיבא חבירו לחפור ירחיק גם הוא שלשה טפחים בתוך שדהו ויחפור.
5.
הגהות מיימוניות הלכות שכנים פרק ט הלכה י:
[ז] כא"ד דבשדה שאינה עשויה לבורות דברי הכל סומך כי פליגי בשדה העשויה לבורות רבא אמר אינו סומך כו'
ודלא כלישנא קמא דאמר בשדה שאין עשויה לבורות פליגי אביי ורבא רבא אמר אינו סומך כו'
והלכתא כרבא לגבי אביי
ואף על גב דקי"ל כרבי יוסי דאמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו הא אמרינן מודה ר' יוסי בגירי דיליה והאי גירי דיליה הוא דכל מרא ומרא דקא מחי מרפי לארעיה והיינו נמי טעמא דרבא כדלעיל בפרק זה בהגהה:
הרמב"ם פוסק כהסבר ה"איכא דאמרי" בגמרא ולפי רבא נגד אביי. ורבא מיושב גם על פי שיטת התנא רבי יוסי [שמובאת בגמרא].
6.
מגיד משנה הלכות שכנים פרק ט הלכה י:
[י] מי שבא לחפור בור וכו'. מחלוקת אביי ורבא שם (דף י"ז ע"ב) ופסק כרבא וכלישנא בתרא...
גם הוא מסביר כבסעיף 5
7.
אבל מדוע פוסקים דווקא כ"איכא דאמרי"?
7.1
הליכות עולם שער חמישי פרק ג:
יא. נקטינן בכל איכא דאמרי שבגמרא כך הלכה, ושלא כדברי הריב"א ז"ל שהיה אומר דכל איכא דאמרי טפל לגבי לשון ראשון, כי רב אשי סדר לשון המרובים והעיקר בתחלה וכל לשון היחידים והטפל אומר איכא דאמרי,
ורבינו תם ז"ל היה פוסק דכל איכא דאמרי בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל, ודייק לה מהא דאמרינן בע"ז פרק קמא שניהם שוים בשל תורה הלך אחר המחמיר וכו' בתוספות, עיין שם בע"ז:
לפי הרישא של דבריו מובן מדוע הרמב"ם פוסק כ"איכא דאמרי" .
8.
תוספת הסבר לפי המובא כאן:
שיטה מקובצת מסכת בבא בתרא דף יז עמוד ב:
רבא אמר אינו סומך ואפילו לרבי יוסי. זה לא הוזקק התלמוד לפרש בלישנא קמא כדברי רבא דאמר אינו סומך דאפילו לרבי יוסי אמר הכי משום דנטר תלמודא עד לישנא בתרא דהוה מסקנא דשמעתא לברר טעם דברי רבא וסליקא טעמא לתרי לישני.
ועוד דבהאי לישנא בתרא הוזקק התלמוד לפרש טעם בין לדברי אביי בין לדברי רבא דבלישנא קמא לא הוצרך להאריך בדברי אביי כמו שפירשנו.
את הביטוי "ואפילו לרבי יוסי" ב"איכא דאמרי" אומרת ה"סתמא דגמרא" ולא רבא עצמו. ועל פי זה יותר מובן שאין הבדל בין הלשון הראשון וה"איכא דאמרי" לגבי נוסח המחלוקת עצמה בין אביי ורבא.
8.1
ובדבריו [ובעוד פרשנים] משמע "חידוש" נוסף: גם אם הסבר/שיטה מסויים - ההתאמה לשיטת רבי יוסי - מובא בגמרא בסוף הדיון ניתן לומר שענין זה היה צריך/ראוי להיאמר גם ברישא של הדיון אלא שהגמרא - "עורך הגמרא" - כתב זאת רק בסוף הדיון מפני שדבריו בסוף הדיון הם הכרעת ההלכה ובלשונו: "דנטר תלמודא עד לישנא בתרא דהוה מסקנה דשמעתא..."
8.2
גם מהאמור בסעיף 8.1 משמע שהלכה בסוגייתנו כ"איכא דאמרי".
