הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"יהבו ביה רבנן עינייהו ונח נפשיה" 

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא יד ע"א

רב אחא בר יעקב כתב חד אמשכיה דעיגלי ואיתרמי ליה,
יהבו ביה רבנן עינייהו ונח נפשיה.

1.
כיצד יכול אדם על ידי "נתינת עין" באדם אחר לגרום למותו?

2.
חזון איש, חושן משפט, מסכת בבא בתרא, ליקוטים, סמן כא, עמד רנה:

שם יהבו ביה רבנן עינייהו ונח נפשיה
מסודות הבריאה כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחרבן של גשמים מוצקים
וכדאמר פסחים דף נ' ב' כיון דנפיש אפחזייהו שלטא בהו עינא

כעיקרון, יש כח השפעה גדול למחשבת האדם עד כדי השפעה על "גורמים נסתרים" [גלגלים?] בעולם המעשה ולגרום להרס וחורבן בעולם הגשמי.

3.
ומביא דוגמאות נוספות בש"ס:

ובב"מ דף פ"ד א' לא מסתפי מר מעינא בישא
ושם [בבא מציעא דף פד ב'] פרידה אחת יש לי ביניכם כו'
ושם [בבא מציעא דף ק"ז א'] לא תזבין ארעא דסמיכא למתא
ובשעה שבני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחה מעמידים את מציאות זו בסכנה

4.
הגבלת הנ"ל:

ומ"מ הכל בידי שמים וכל שלא נגזר עלי' בדין שמים לאבדן הדבר ניצל,
אבל כשנגזר הדבר לאבד מתגלגל הדבר לפעמים ע"י שימת עין תמהון על הדבר וע"י זה הוא כלה

המוסבר לעיל בסעיף 2 נכון רק כאשר נגזר כבר בשמים על האדם הנפגע עונש, ורק הביצוע מתבצע גם על פי הנ"ל.
אבל אם בשמים - ביום הכיפורים - לא נקבע עונש לאדם, אזי הכח - שאדם יכול להזיק במחשבתו לאדם אחר - לא תקף.

4.1
דוגמאות לנ"ל:

וכדאמר ב"מ דף ק"ז ב' דרב סליק לבי קברי כו' תשעין ותשעה בעין רעה והיינו כשנגזר עליהן מיתה ביוה"כ הזדמן לפניהן עין רעה שגלגלה מיתתן
וכעין דאמרו מגילה דף כ"ב ב' הא והא גרמא לי'
וכן ראב"י כשהגיע זמנו ליפטר מן העולם ונגזר עליו זמנו גלגלו מן השמים סיבת מותו ע"י הערת תמהון בלב רבנן
וכן הוא עובדא דר"ח ברי' דר"א ברכות דף נ"ח ב'
ויתכן דכל שהאדם במעלה יתירה כל סגולותיו ובחינותיו יתירות ועינו יותר פועלת והיינו דאמר יהבו בי' רבנן עיניהו

5.
כלל "השגחתי" נוסף:

והא דאמר רשב"ג פרידה אחת כו' [בבא מציעא דף פד] אע"ג דבלא דינא לא מיית אינש, משום דשטן מקטרג בשעת הסכנה

השפעת מחשבת האדם להיזק לאדם אחר "פועלת" רק בתוספת הכלל של "השטן מקטרג בשעת הסכנה".

6.
כלל "השגחתי" נוסף:

ואדם נידון בכל יום, וגם בדין יוה"כ קובעין לפעמים להניחו אחרי טבע העולם ולא לעשות לו נס - סנהדרין דף ק"ח ב'

גם אם לא נקבע עונש מיתה לאדם הרי שיתכן שנקבע לו עונש של "אי השגחה פרטית", והאדם יושפע מ"טבע העולם" ובלי סיוע של נס משמים.

6.1
משמע ש"טבע העולם" הוא השגחה כללית, ולא השגחה פרטית.

7.
אבל קצת קשה לי, מדוע אותם חכמים בסוגייתנו "נתנו עין" - "יהבו ביה רבנן עינייהו ברב אחא?" - וכי רצו לגרום למותו?

7.1
סעיף בוטל

ראה תגובות