הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"חיסורי מחסרא" שנדחה; "הא דרב יהודה - דשמואל היא"; "אמר אמימר, הלכתא..." 

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא יג ע"א-ע"ב

 

ולא את הטרקלין כו'. אין בהן כדי לזה וכדי לזה, מהו?
רב יהודה אמר: אית דינא דגוד או אגוד,
רב נחמן אמר: לית דינא דגוד או אגוד.
... תנאי היא; דתניא: טול אתה שיעור ואני פחות - שומעין לו,
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין שומעין לו;
היכי דמי? אילימא כדתני, מאי טעמא דרשב"ג?
אלא לאו חסורי מחסרא והכי קאמר:
טול אתה שיעור ואני פחות - שומעין לו,
וגוד או אגוד - נמי שומעין לו, ואתא רשב"ג למימר: אין שומעין לו!...

מבנה הסוגיה [חלקי]:

1.
מחלוקת בין רב יהודה ורב נחמן:

ולא את הטרקלין כו'. אין בהן כדי לזה וכדי לזה, מהו?
רב יהודה אמר: אית דינא דגוד או אגוד,
רב נחמן אמר: לית דינא דגוד או אגוד.

2.
הגמרא תולה את מחלוקת האמוראים במחלוקת תנאים:

תנאי היא; דתניא: טול אתה שיעור ואני פחות - שומעין לו,
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין שומעין לו;

2.1
הגמרא מבררת את המקרה המדוייק שעליו חולקים בברייתא:

היכי דמי?
אילימא כדתני, מאי טעמא דרשב"ג?

אם הברייתא היא כלשונה הרי לא ברורה לגמרי דעתו של רשב"ג.

2.2
הביטוי "אילימא כדתני" - מופע יחידאי בש"ס. אפשר להניח מהביטוי הנ"ל שהגמרא מעדיפה לומר שהברייתא חסרה:

2.3
הגמרא מיישבת את השאלה לעיל בסעיף 2.1:

אלא לאו חסורי מחסרא והכי קאמר:
טול אתה שיעור ואני פחות - שומעין לו,
וגוד או אגוד - נמי שומעין לו, ואתא רשב"ג למימר: אין שומעין לו!

הגמרא מוסיפה מקרה ודין לדברי תנא קמא ועל דין זה מגיב רשב"ג.

2.4
בדרך כלל הביטוי "חיסורי מחסרא" בא לומר, שהגמרא משבצת ברישא מקרה עם דין "הפוך" בניסוח של "... אבל...", ואילו כאן התוספת היא של ".... וגם...".

2.5
ואולי לכן יש כאן שינוי ניסוח נוסף:

הביטוי בסוגייתנו הוא "חיסורי מחסרא והכי קאמר" - מופע יחידאי בש"ס. בדרך כלל מובא בש"ס הביטוי "חיסורי מחסרא והכי קתני".

3.
הגמרא דוחה את ההסבר בברייתא לפי ה"חיסורי מחסרא":

לא, לעולם כדקתני, וכדקאמרת: מ"ט דרשב"ג?
משום דאמר ליה: אי בדמי - לית לי דמי למיתן לך,
במתנה - לא ניחא לי, דכתיב: +משלי ט"ו+ ושונא מתנות יחיה.

הגמרא מבטלת את ההכרח בקביעה של "חיסורי מחסרא", ומסבירה את דעת רשב"ג גם לפי הגירסא הראשונית, ודוחה את הקושי לעיל בסעיף 2.1.

הערה חשובה: יוצא שה"חיסורי מחסרא" לא נקבע עקב מסורת קדומה אלא בעקבות סמכות פרשנית.

3.1
לפי הנ"ל ניתן להסביר מדוע לעיל הגמרא השתמשה בשני ביטויים, שכל אחד מהם הוא מופע יחידאי בש"ס:
בשאלה לעיל בסעיף 2.1 - "אילימא כדתני".
ובתרוץ לעיל בסעיפים 2.3-2.5 - "חיסורי מחסרא והכי קתני".

4.
היבט נוסף בסוגייתנו:

א"ל אביי לרב יוסף: הא דרב יהודה - דשמואל היא,
דתנן: וכתבי הקודש, אע"פ ששניהם רוצים - לא יחלוקו;
ואמר שמואל: לא שנו אלא בכרך אחד, אבל בשני כריכות - חולקין;
ואי ס"ד לית דינא דגוד או אגוד, מאי איריא בכרך אחד?
אפי' בשני כריכין נמי!

אביי טוען, שדברי רב יהודה לעיל בסעיף 1 נלמדים מדברי שמואל.
אבל רש"י מדגיש נקודה חשובה:
רש"י מסכת בבא בתרא דף יג עמוד ב: "הא דרב יהודה - דאמר גוד או אגוד משמיה דרביה קבלה", כלומר, רבי יהודה קבע את הכלל של גוד או אגוד על סמך דין אחר של שמואל - רבו [אבל אין הכוונה שהוא שמע את הדין "גוד או אגוד" משמואל ממש].

4.1
והגמרא דוחה את הנ"ל, כלומר, יתכן ששמואל לא סובר כפי שרב יהודה הבין מדבריו.

תרגמא רב שלמן: בששניהן רוצין.

4.2
הביטוי "הא דרב יהודה - דשמואל היא" - 5 מופעים בש"ס. כולם נאמרו על ידי אביי לרב יוסף. ובכולם הגמרא דנה האם אמנם כך היה.

5.
הכרעת ההלכה:

אמר אמימר, הלכתא: אית דינא דגוד או אגוד.

אמימר פסק כרב יהודה.

5.1
הערה: אמימר לא אמר "הלכתא כרב יהודה" - "הלכתא...כ... [שם החכם]" - אלא "הלכתא... [הדין עצמו]".

6.
דיון לגבי הכרעת אמימר:

הגהות מיימוניות הלכות שכנים פרק א הלכה ב:

[ב] אמר אמימר הלכתא אית דינא דגוד או איגוד וכן הלכה אף על גב דהלכתא כוותיה דר"נ בדיני אמימר בתרא הוא ואומר ר"י

כעיקרון היה צריך לפסוק כרב נחמן מפני שהכלל הוא, שהלכה כרב נחמן בדיני [נגד רב יהודה], ולכן נצרכה התערבותו המפורשת של אמימר לפסוק כרב יהודה.

6.1
והוא מדגיש שהלכה כאמימר כי הכלל הוא ש"הלכה כבתראי". אבל נראה לי, שניתן לומר שאמימר היה בין "עורכי הגמרא", ולכן ודאי שהלכה כמותו.

6.2
הביטוי "אמר אמימר הלכתא [או הלכה]..." - 14 מופעים בש"ס [כולל כפולות].

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)