גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף מ"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף ח ע"א
"פרנסני ככלב וכעורב" - למה דוקא כמו בריות אלו?
מסופר בגמרא (ח ע"א): "רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר, יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו. דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס. אמר לו, רבי פרנסני. אמר לו, בני קרית, אמר לו, לאו; שנית, אמר לו, לאו; אם כן במה אפרנסך, אמר לו פרנסני ככלב וכעורב, פרנסיה. בתר דנפק, יתיב רבי וקא מצטער ואמר, אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ, אמר לפניו ר' שמעון בר רבי, שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו, בדקו ואשכח".
להבין דברי חכמים, למה נקט רבי יונתן בן עמרם בבקשתו דוקא בעלי חיים אלו - "פרנסני ככלב וכעורב", פירש רש"י: "ככלב וכעורב - שחס הקב"ה עליהם, שנאמר 'יודע צדיק דין דלים' (משלי כט, ז), לפי שהכלב מזונותיו מועטין, לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשת ימים (כדאיתא בשבת קנה:), וגבי עורב כתיב (תהלים קמז, ט) 'לבני עורב אשר יקראו', לפי שהעורב אכזרי על בניו, והקב"ה מזמין להן יתושין מתוך צואתם ואוכלין" (כדאיתא במדרש תנחומא פר' עקב סי' ב). גם התוס' ציינו לפירש"י והוסיפו: "והיינו דכתיב (תהלים קמז, ט) 'נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו', בהמה בגימטריא כלב".
ובפירוש המשניות להרמב"ם (אבות פ"ד מ"ה) מבואר, דנקט כלב ועורב בגין היותם חיה טמאה ועוף טמא, ולזאת ביקש רבי יונתן "פרנסני ככלב וכעורב", רצה לומר: "אף על פי שאין בי חכמה, כמו שיפרנס השי"ת חיה טמאה ועוף טמא, שאין עם הארץ פחות מהם". ולפירושו נקט כלב ועורב לדוגמא בעלמא של חיה טמאה ועוף טמא.
פירוש נוסף מצינו בשל"ה הק' (שער האותיות ק' קדושה), כשדן בדבריו אודות המובא בתלמידי רבינו יונה (ברכות מב: מדפי הרי"ף): "שאין ראוי לתת לאכול אלא למי שיודע בו שיברך, ונראה, שכיון שמתכוין לעשות מצוה, שנותן בתורת צדקה, מותר", ובזה מסיק השל"ה: "ועוד נראה, אף אם יודע שיש בו איזה חטא מחטאים אחרים, לא ימנע בעבור זה מליתן לו, אם לא מי שהוא רשע לכל. ואפשר דזה היה כונת רבי יונתן בן עמרם בפרק השותפין, כשפתח רבי אוצרותיו ומנע שלא יכנסו שם עמי הארץ, והוא לא רצה לפרסם את עצמו, אמר: 'פרנסני ככלב וכעורב', ופירש"י ותוס' מה שפירשו. ויש לפרש דהכי קאמר, הנה הכלב והעורב חטאו בתיבה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קח:) 'שלשה שמשו בתיבה, חם וכלב ועורב' כו', ועכ"ז פרנסם נח, כן תפרנסני..." (ראה כעין זה בח"א למהרש"א כאן).
וכאשר עומדים אנו בפרשת בא, בה נאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", דבר בעתו מה טוב להביא כאן דברים מאלפים שכתב בזה רבינו החתם סופר זי"ע ('תורת משה' פר' משפטים עה"פ "לכלב תשליכון אותו"), בזו הלשון: "... דהנה רבי לא רצה לזון עמי הארץ שאין להם חלק בתורה, אבל באמת יש גם לעם הארץ זכות בתורה במה שמחזיקים לתלמידי חכמים, ו'עץ חיים היא למחזיקים בה', וגם אותן שאינן ממחזיקי התורה יש להם זכות במה ששותקין מלחרוץ לשונם ולשות בשמים פיהם לדבר עתק בגאוה ובוז על תלמידי חכמים. והנה מצינו באליהו הנביא שהעורבים מביאים לו בשר ולחם בבקר ובערב לאכול, ומצינו זכות לכלבים ש'לכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונם', וזה נחשב להם לזכות ששכרם בזה להשליך להם הטרפה".
"וזה שאמר רבי יונתן בן עמרם: 'פרנסני כעורב וככלב', שגם לעמי הארץ יש לו זכות בתורה במה שמפרנסים לתלמידי חכמים כעורב שפרנס לאליהו, וגם לכל הפחות יש להם זכות ככלב, במה שאין חורצים לשונם נגד תלמידי חכמים ככלבי מצרים אשר לזכות נחשב להם. וזה רמז רבי יונתן בן עמרם בלשונו הטהור לרבינו הקדוש". ואמנם יסוד זה כתב החת"ס גם כאן בחידושיו בקצרה ובעוד כמה מקומות (ראה תורת משה ר"פ נח; ספר זכרון דרשה לערב יוה"כ עמ' קז; חת"ס החדש עה"ת פר' נצבים), וכאן בחידושים סיים: "ואם כן היה ראוי להקדים 'עורב' ל'כלב', דהשתא הוה זו (=שמפרנס מי שאינו מטיל דופי בתלמידי חכמים) ואין צריך לומר זו (=שמפרנס מי שמחזיק ידי תלמידי חכמים), אלא בקרא 'נותן לבהמה לחמה' הקדים הכלב, כמו שכתבו תוס' ד"ה ככלב, על כן גם הוא הקדים כלב לעורב".
להמתיק דברי רבינו החת"ס זי"ע, שהאחיזה בפלך השתיקה - כמו הכלב שלא חרץ לשונו במצרים - זכות הוא להמשכת מזונות ופרנסה, יש להביא לדברי ה'אמרי נועם' בפרשת אמור (ד"ה א"י אמור אל הכהנים הג') שכתב בזה"ל: "... אמרו חז"ל במעשה שהיתה שנת בצורת ובא לפני רבי ואמר פרנסני, ואמר לו רבי כלום יש בך מקרא או משנה, אמר לו פרנסני ככלב וכעורב, עיי"ש, הרי דנוכל להמשיך פרנסה לישראל אף שאין בהם תורה ומצוות, עכ"פ כמו הבהמה שיש לה פרנסה. וזהו (תהלים לו, ז) 'אדם ובהמה תושיע ה'', כי לא גרע האדם מן הבהמה, ואם כי האדם הוא בעל תאוה, והולך אחר תאות החומר אכילה שתיה ושינה וכדומה, עכ"ז גם הבהמה מעשיה כזאת, אמנם אם האדם פוגם בלשונו שמדבר לשון הרע וניבול פה, וזה אינו מצד החומר כלל, כי 'מה יתרון לבעל הלשון' (ראה ערכין טו:), אז בזה הוא גרוע מן הבהמה, כי איננה חוטאת בפגם הלשון, כי אין לה כח הדיבור, ועל ידי זה נסתם שפע הפרנסה, כי אין לנו לטעון כלפי מעלה 'פרנסני ככלב', מחמת שהוא גרוע מבהמה" (לביאורים נוספים ראה חידושי אגדות למהר"ל כאן; עיון יעקב כאן; חת"ס החדש שם; פתח עינים להרחיד"א כאן; וראה עוד 'אמרי פנחס' ח"א ר"ה סי' תפו; פרי צדיק ר"ה אות י; מחשבות חרוץ אות טו).
