קטן נתלה בגדול / רפי זברגר

בבא בתרא יב ע''א

הקדמה

במשנה בדף י''א למדנו על שיעורי המינימום לביצוע דין חלוקה. למשל: אין חולקין את החצר – עד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה, וכן הלאה לגבי שדה, גינה, טרקלין ועוד. סיכמה המשנה בסיכום ראשון: זה הכלל: כל שייחלק ושמו עליו – חולקין, ואם לאו – אין חולקין. 
הגמרא ממשיכה לדון ב''שיעורי חלוקה'' ודנה על נושאים שאינם מוזכרים במשנה: פרדסא – אמר אבוה דשמואל: בת שלושת קבין. כלומר, גודל פרדס מינימאלי לחלוקה חייב להיות לכל אחד מן השותפין, לפחות שלשה קבין. 
מוכיחה הגמרא דין זה מברייתא: האומר לחברו ''על מנת בכרם אני מוכר לך'', סומכוס אומר: לא יפחות משלושה קבין. על כך אמר רבי יוסי: אין אלו אלא דברי נביאות. רבי יוסי חולק על סומכוס וחושב שאין טעם בדבריו. שכן, היה צריך לנמק את הדין, ומשלא עשו כך בברייתא, דומים הדברים לדברי נבואה המוגשים לעם ישראל בגזירה וללא טעם.  
 

הנושא

מכיוון שהזכרנו דברי נביאות, הגמרא מרחיבה על נבואה. אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. מיד שואלת הגמרא: אטו חכם לא נביא הוא? כלומר, מדברי רבי אבדימי אנו למדים שהנביאים כנראה לא היו חכמים, שהרי נבואה עברה לחכמים. האם חכם לא יכול להיות נביא? 
עונה הגמרא: אף על פי שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא נטלה. כלומר, היו גם נביאים חכמים. ומשנטלה נבואה, ניטלה אך ורק לנביאים שלא היו חכמים, אך לנביאים החכמים נשארה הנבואה. 
אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא. ב"סולם החשיבות" חכם מדורג בדרגה גבוהה יותר! מוכיח אמימר את טענתו מפסוק (תהילים, צ', י''ב): נָבִא לְבַב חָכְמָה .אנו למדים כי חכם עדיף על נביא, שהרי מי נתלה במי? הוי אומר קטן בגדול. ואנו רואים כי בפסוק, הנביא נתלה בחכמה, משמע שהנביאות ''קטנה'' בחשיבותה מהחכמה.  
 

מהו המסר?

למדנו עיקרון בדברי אמימר, כי ''קטן נתלה בגדול''. כלומר, הקטן, הפחות חשוב חייב ''להישען ולהיסמך'' על מישהו גדול וחזק ממנו כדי שיוכל ''לשאוב מכוחו''.
גם ילדינו הקטנים, ולא רק הקטנים ממש, רוצים ומרגישים צורך ''להיתלות על אילן גבוה'', לדעת כי ''יש על מי לסמוך'' בעיתות בצרה, כמו גם בימים כתיקונם. לפעמים נדמה להורים, כי ילדים בגיל הנערות והבגרות כבר עומדים ברשות עצמם, יודעים מה הם רוצים, וכביכול אינם זקוקים לתמיכת ועידוד של ההורים. אין זה נכון! זה רק נראה כך כלפי חוץ. הנערים ''משחקים אותה גדולים'' אך בתוך תוכם הם מאוד רוצים לשמוע את דעת ההורים, ובוודאי ''לקבל גב'' ותמיכה של ההורים. יש לעשות זאת בשום שכל ובתבונה, ולא לתת לנערים תחושה של ילד קטן הזקוק לסעד ועזרה על צעד ושעל, אך מידי פעם, אפשר ''לשבת ולשוחח על כוס קפה'', ותוך כדי, להתעניין ולשאול בשלומם, לזרוק מילות עידוד וחיזוק, ואם צריך גם להביע ''דעת גדולים''. למרות שנראה לפעמים כי הם "לא שמים על ההורים", הם שומעים ומפנימים. ''קטן נתלה בגדול''!


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]