הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

והלכתא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא ה ע"ב

גמ'. אמר ריש לקיש: הקובע זמן לחבירו, ואמר לו פרעתיך בתוך זמני - אינו נאמן, ולואי שיפרע בזמנו.
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: עביד איניש דפרע בגו זימניה,
זימנין דמתרמו ליה זוזי, אמר: איזיל איפרעיה...
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי כאביי ורבא.
מר בר רב אשי עבד כר"ל. והלכתא כר"ל, ואפילו מיתמי;

1.
בסוגייתנו מובאת מחלוקת בין ריש לקיש ואביי ורבא.

2.
בסוף הסוגיה מובאת מחלוקת כמי ההלכה:

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי כאביי ורבא.
מר בר רב אשי עבד כר"ל. והלכתא כר"ל, ואפילו מיתמי;

הפסיקות כאן לא מובאות בנוסח הרגיל של "הלכה כ...", אלא בניסוח של "עבד כ...".

3.
בפשטות הלכה צריכה להיות כאביי ורבא נגד ריש לקיש על פי הכלל ש"הלכה כבתראי", ואביי ורבא חיו כמובן אחרי ריש לקיש.

4.
למרות האמור לעיל אמוראים מאוחרים רשאים לפסוק בניגוד לכללי ההכרעה בין התנאים ו/או כללי ההכרעה בין האמוראים.

5.
הלכה צריכה להיות בסופו של דבר כריש לקיש מפני שמר בר רב אשי פסק כמותו, והרי הלכה כמר בר רב אשי מפני שהוא "בתראי" לעומת רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע.

6.
ובסוף הסוגיה נקבע "והלכתא כריש לקיש...".

6.1
לכאורה קביעה זו - "והלכתא..." - מיותרת מפני שכבר היה ברור שהלכה כריש לקיש לפי האמור לעיל בסעיף 5.

6.2
אלא יש לומר, שה"והלכתא" מדגישה בעיקר את ההמשך "ואפילו מיתמי", ובתוספת זו יש חידוש לעומת דברי ריש לקיש עצמו.

6.3
הערה: לפעמים בש"ס ה"והלכתא" מציינת את שם החכם שכמותו היא מכריעה, ולפעמים היא מציינת את גוף ההלכה עצמה.
לפי ההסבר לעיל בסעיף 6.2 נראה לי שהיה עדיף לנסח "והלכתא... אינו נאמן, ולואי שיפרע בזמנו" [שזו היא דעת ריש לקיש].

ויתכן לומר, שבגלל אורך הלשון העדיפה הגמרא לנסח דווקא בניסוח הקצר "והלכתא כריש לקיש...".