מצוה בממונו שלא מדעתו
בבא מציעא כב ע"א
"תרגמה רבא אליבא דאביי: דשויה שליח. הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתך דלא שוויה שליח מי הויא תרומתו תרומה? והא אתם גם אתם אמר רחמנא לרבות שלוחכם, מה אתם לדעתכם, אף שלוחכם - לדעתכם".
כתב בהגהות הגר"א כאן ובביאור הגר"א יורה דעה סימן שלא ס"ק עו, שלרמב"ם ושו"ע, למסקנה במצוה סתמא ניחא ליה ושלא מדעתו הוי כדעת, כדברי אמימר בהמשך: "הכי אמר רבא: לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד, משום דמצוה הוא, וניחא ליה", וכמשמעות הגמרא במסכת קידושין נב ע"ב. "ניחא ליה לאיניש לקיומי (דתיעביד) מצוה בממוניה" (פסחים דף ד ע"ב; בבא מציעא כט ע"ב).
ופירש הב"י דמשום ניחותא דמצוה "דיינינן דהכי הוה דעתיה מעיקרא והוי כאלו שוייה שליח". וקשה דסוף סוף הוי שלא מדעת. אלא יש לפרש שכשם דתמרי דזיקא מעיקרא יאושי מיאש מנייהו (דף כב ע"ב), כך במצוה מעיקרא מצפה לה וחפץ בה.
