החלטות מושכלות / רפי זברגר

בבא בתרא ג ע"א-ע"ב

הרקע

לאחר שהזכרנו במשנה הראשונה במסכת את הגדרת עוביו של הכותל אותו צריך לבנות, אם וכאשר הוא נופל בחצר של שני שותפים. הזכרנו שם שהכול כמנהג המדינה, ובין היתר אמרנו שאם נוהגים באותו מקום לבנות כתלים מ"גזית", אשר גובהם ארבע אמות ורוחבם חמשה טפחים – בונים גם את הכותל שנפל מ"גזית".
על כך שאלנו בסוף עמוד א', הכיצד עמדה ''אמת טרקסין'' בבית המקדש הראשון (מבדיל בין קודש לקודש קודשים), אשר היתה עשויה מגזית, וגובהה שלושים אמה, ורוחבה, לא יותר מששה טפחים. אם כן – היחס הוא שונה לגמרי מהיחס שלמדנו במשנה ביחס לגזית?
תשובת הגמרא מפתיעה: היחס הוא לא ליניארי, כך שכל עליה בגובה יש להגדיל את הרוחב. אלא, כיון דאיכא טפח יתירא קאי. הגדלת הרוחב מחמשה טפחים לששה טפחים, גרמה ליציבות העמוד, גם בגובה של שלושים אמה.
בהמשך דנה הגמרא, מדוע לא בנו בבית המקדש השני גם אמת טרקסין? ועונים: כי קאי, בתלתין קאי, טפי לא קאי. כלומר, עד שלושים אמה, מספיק בסיס ברוחב ששה טפחים. אבל יותר משלושים אמה, לא מספיק. ובית המקדש השני היה גדול יותר וגבוה יותר מבית המקדש הראשון, לכן לא יכלו לשים שם אמת טרקסין.
 

הנושא

בעקבות הזכרת שני בתי המקדש, ולקראת הדיון בהמשך הגמרא בעניין בית המקדש שהורדוס בנה, על הריסות בית המקדש השני, מקדימה הגמרא הלכה בשם רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא, עד דבני בית כנישתא אחריתי. כלומר, אין להרוס בנית בית כנסת, כל עוד לא בנו בית כנסת חילופי. ישנם שני הסברים בגמרא לדין זה: איכא דאמרי: משום פשיעותא, ואיכא דאמרי משום צלויי. יש אומרים שהסיבה היא חשש מפשיעה והתרשלות של בעלי בית הכנסת, שלא יבנו בית כנסת חילופי, ויש אומרים מחשש שלא יהיה מקום להתפלל בו.
הגמרא מביאה "נפקא מיניה" (הבדל הלכתי למעשה) בין שני ההסברים: דאיכא בי כנישתא אחריתי . אם ישנו בית כנסת נוסף באזור, אין חשש שלא יהיה מקום להתפלל בו, כיוון שיש בית כנסת אחר בסביבה. אולם החשש שלא יבנו בית כנסת חילופי קיים ועומד, גם כאשר יש בית כנסת אחר באותו אזור.
 

מהו המסר?

הדין של רב חסדא לא ליסתור איניש בי כנישתא, עד דבני בית כנישתא אחריתי מלמד אותנו להתרחק מפזיזות. לא לעשות דברים לפני שמודעים למשמעויות של הפעולה. בנושא הריסת בית כנסת, יש גם ''משמעות דתית'' וביטול מקום קדושה ללא יצירת תחלופה מתאימה, אך יישום הכלל נכון גם בנושאים כלליים. לשקול היטב לפני כל ביצוע פעולה, בעיקר אם היא בלתי הפיכה, ולוודא שאמנם אנו מודעים לכל ההשלכות של המעשה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]