כמה מפסיד עלייה בבית
בבא מציעא קיז ע"ב
"אין לו לזה ולא לזה, מאי? תניא אין לו לבעל עלייה בקרקע כלום. תניא, רבי נתן אומר: תחתון נוטל שני חלקים, והעליון שליש. ואחרים אומרים: תחתון נוטל שלשה חלקים, והעליון נוטל רביע. אמר רבה: נקוט דרבי נתן בידך, דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא. קא סבר: כמה מפסיד עלייה בבית - תילתא, הלכך אית ליה תילתא".
פירש רש"י: "כמה מפסיד שליש - ימי קיומה, היא ממהרת ליפול מחמת משא העלייה".
א. וקשה, מה הסברה בזה? אילו היתה העליה מאריכה את חיי הבית היתה סברה שתשתתף משום כך בקרקע. אך כיון שהעליה רק מזיקה ומקצרת את חיי הבית, קל וחומר שלא תקבל בקרקע הבית כלום!
ב. ועוד, שאמרו במסכת תענית דף כב ע"ב: "תניא נמי הכי: שנה שגשמיה מרובין, אנשי משמר שולחין לאנשי מעמד: תנו עיניכם באחיכם שבגולה (בבל, שהיא במצולה) שלא יהא בתיהם קבריהם". ומדוע לא התפללו על דיירי כל הבתים אם כולם דרכם ליפול?
גם אין מן הסברה שבית שקירותיו אבני גזית ברוחב ששה טפחים ינטה ברבות השנים ליפול. ואם משום הקורות שהרקיבו, די היה בהחלפת התקרה.
ג. ועוד, שאם עליה מקצרת שליש קיום הבית, "שתי עליות זו על גב זו" (לעיל עמוד א) אם העליה העליונה מקצרת שליש, והעליה שתחתיה מקצרת שליש מהנותר, קיום הבנין יתקצר בחמשה חלקים מתשעה (9-3-2) שהוא רוב זמן הקיום! וזמן בנין בן שלש עליות יתקצר בתשע עשרה חלקים מעשרים ושבע (27-9-6-4). וזמן בנין בן ארבע עליות יתקצר בשישים וחמשה חלקים משמונים ואחד (81-27-18-12-8) שהוא למעלה מ80%. ואינו מסתבר כלל.
ד. ועוד שלפי החשבון הנ"ל ישתנה הדין בין עליה עליונה לתחתונה, ואין מבואר הדבר בפוסקים. קל וחומר שאי אפשר לומר שכל העליות מקצרות שליש מלבר ודין כולן שוה, שאם כן בנין בן ג' עליות אינו יכול לעמוד כלל.
ה. ועוד, למה לא פירשה הגמרא את סברת אחרים אומרים – רביע? היתכן שחלקו במציאות הנראית בכל יום?
ו. ועוד שבמסכת הוריות דף יג ע"ב אמרו שרבי נתן עצמו הוא המכונה יש אומרים!
ז. ועוד שלא מבואר בפוסקים שישתנה הדין בבתים שלנו העשויים מחומרים חזקים ומתקיימים.
אלא יש לפרש: "כמה מפסיד עלייה בבית" – כמה מפסידה העליה לעומת הבית בשימוש הקרקע - תילתא. משום ששלשה שימושים יש לקרקע, שימוש עצם הקרקע שהוא לתחתון בלבד, נשיאת הבית, ונשיאת העליה. ובשתי עליות זו על גב זו יש לכל אחת רביע ולבית חצי, משום שיש לקרקע ד' שימושים, ובכך עסקו אחרים אומרים.
