שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד
מחזיר גרושתו
נאמר על עמרם אביו של משה: "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (שמות ב/א), דהיינו: שהחזיר את אשתו. אך יש לשאול: אם כן, מהו 'ויקח'? הרי 'ויחזור' צריך שיהיה כתוב! שהרי היא היתה אשתו שנים ארוכות קודם לכן, ורק בגלל גזירת פרעה להשליך את כל הזכרים ליאור, הוא גירש אותה, כדי שכל העם יעשה כן אחריו, ולא יהיו לפרעה יהודים להשליך ליאור. על גירושין אלה שאלה אותו מרים הנביאה בתו, הרי פרעה גזר רק על הזכרים, ואילו אתה במעשיך אלה גוזר גם על הנקבות! השתכנע עמרם מטיעונה של הילדה, והחזיר את יוכבד. את החזרה הזו מדגישה התורה בלשון 'ויקח', שעשה לה מעשה לקוחין =שמחת נישואין מחודשת. דהיינו: הושיבה באפריון, בכבוד גדול ובפרסום רב, ולא כפי שבדרך כלל מחזירים גרושה בחשאי וללא פרסום. כאן היתה חתונה מפוארת ורבת-משתתפים, ואהרן ומרים משוררים לפניה =לפני אמא שלהם, כדרך שצריך לרקוד לפני כלה צעירה - "כלה נאה וחסודה" (כתובות יז/א). השמחה שלהם היתה כפולה, גם בגלל עצם הנישואין, וגם כי הם ידעו ברוח הקודש שבעקבות נישואין אלה עתיד עם ישראל להיגאל.
מחזיר גרושתו בחתונה מפוארת
מלבד האורחים הרבים שבאו לחתונה מפוארת זו, גם מלאכים הגיעו לברך את החתן ואת הכלה, והם אמרו: "אם הבנים שמחה" (תהלים קיג/ט). כך חזר בו עמרם ממחשבתו הראשונה שאין טעם לחיי נישואין בעת הזאת, והחזיר את אשתו בשמחה גדולה כנישואין של ימי שלום. שמחת כלולות זו הצליחה לסחוף כל כך את העם, עד שכולם עשו כמו עמרם, והחזירו את נשותיהם, ועל ידי חתונה מפוארת זו ידעו כולם שחיי הנישואין של ישראל מקודשים בכל זמן, חזקים מכל אויבינו, וגדולים מכל מבקשי רעתנו.
לעולם אין לנו להמנע מפריה ורביה, בגלל חשבון זה ואחר. אכן משמחת נישואין זאת שהראתה את האמונה בנצח-ישראל, נולד משה רבינו שגאל את העם מהצרות שבגללן הם פחדו להתחתן.
צריכים אנו לתת את הדעת על הסיבה שבגללה החליט העם להימנע מלהתחתן, והיא הגזירה של פרעה להשליך ליאור את כל הילדים הנולדים במצרים. גזירה זו היתה כללית וסוחפת, וכללה גם את העם המצרי, בגלל שהאסטרולוגים של פרעה לא הצליחו לדעת אם המושיע של בני ישראל יהיה יהודי או מצרי, ולכן נקבע שכל ילד ללא יוצא מהכלל יושלך ליאור (סוטה יב/א). המצרים היו עם צייתן ושומר חוק, ומיד הזדרזו כל ההורים להביא את התינוקים שלהם אל ריכוזי המשלוח. אבל היהודים לא כל כך הזדרזו לקיים את ה"דינא דמלכותא", והחביאו את ילדיהם בכל מקום אפשרי. הילד היהודי הראשון שהושלך ליאור היה משה רבינו שהניחו אותו בתיבה, ובאותו רגע ראו האסטרולוגים שהמים כבר השתלטו על המושיע של היהודים, וביטלו את הגזירה. הרי שמלבד משה רבינו לא הושלך עוד ילד יהודי ליאור. ההמשך ידוע, בת-פרעה משתה את משה מהמים וגידלה אותו בארמון אביה. הנה דוגמא כמה "מסוכנות" הגזירות של הרשעים כאשר היהודים מקיימים את רצון ה'.
מנאן דרך גדולתן/חכמתן
את שמותיהן של בנות צלפד מונה התורה שלוש פעמים (במדבר כו/לג. כז/א. לו/יא). בשתי הפעמים הראשונות, בסיפור שהן באו אל משה, מופיעה 'נועה' השניה ו'תרצה' אחרונה, ובפעם השלישית מסופר שהן התחתנו, שם 'תרצה' השניה ו'נועה' אחרונה. על שינוי זה מצביעים חז"ל ואומרים: כשהן התחתנו מנאן הכתוב דרך גדלתן =לפי הגיל, על פי הכלל: "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (בראשית כט/כו). כשהן באו לפני משה והזקנים, והציגו את טענתן החכמה, הן נמנו דרך חכמתן. עובדה זו מתאימה לכלל: בישיבה הלך אחר חכמה, לכן מנו את החכמה תחילה. במסבה הלך אחר זיקנה, לכן מנו את המבוגרת תחילה.
הכלל של "הלך אחר חכמה", "הלך אחר זקנה", אינו מדוייק כמו מתמתיקה, ואין להעדיף את מי שמבוגר מחברו בימים אחדים, או שחכם מחברו בהלכות אחדות. אלא יש להעדיף את האחד על לפני רעהו בתנאי שהוא הרבה יותר חכם, אז יש להעדיף אותו, אבל כאשר שני אנשים שהרמה שלהם זהה פחות או יותר, שניהם נמצאים באותו בית מדרש, ולומדים תורה אצל אותו רב, ורק אחר מבחנים אחדים, מצליח האחד לצבור כמה נקודות יותר. אזי אין להעדיף אותו על פני האחר, בגלל שהוא כבר הספיק ללמוד עוד פרק אחד. כמו כן אצל הזקנים, צריך להעדיף את המבוגר יותר, בתנאי שהוא הרבה יותר מבוגר מזה שמבקשים לדחות מפניו. אבל כאשר ישנה הצעה לכבד מישהו, והנה פתאום מגיע אחר שמבוגר ממנו בחדשים אחדים, ואפילו בשנים אחדות, אין לסלק את הראשון לכבוד השני. אלא אם כן הראשון הוא בן עשרים והשני הוא בן שמונים, או שהראשון קצת מעל עשרים והשני קצת פחות משמונים, אבל עדיין נותר פער כה רב ביניהם, שדחייתו של האחד מפני השני היא ברורה ופשוטה, עד שאין אפילו צורך להתנצל בפני זה שנתבקש לוותר.
הוא הדין כאשר ישנם שנים - האחד נכבד בגלל החכמה והשני נכבד בגלל הגיל, גם כאן, למרות הכלל שבישיבה מכבדים את התורה ובמסיבה את הגיל, אם הפער הוא מאד גדול, צריך להתייחס בהתאם, כגון שנמצאים בישיבה, והחכם הצעיר אינו חכם בהרבה מהמבוגר, אבל הרבה יותר צעיר, אין להתחשב אך ורק בחכמה, אלא כמו לעיל, אם הבקשה לכבד את המבוגר יותר נראית טבעית ופשוטה, אכן צריכים לעשות כן (ראה רשב"ם).
