הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
בבא בתרא ג ע"ב
תלמוד בבלי בבא בתרא ג, ב :
"אמר רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי. איכא דאמרי: משום פשיעותא, ואיכא דאמרי: משום צלויי. מאי בינייהו? איכא בינייהו, דאיכא (בי כנישתא אחריתי) +מסורת הש"ס: [דוכתא לצלויי]+ ".
הסבר: אסור לסתור בית כנסת עד שבונים בית כנסת אחר. בסיבת הדברים ישנה מחלוקת. יש מי שאומר משום פשיעותא. הכוונה היא שיתרשלו בבניין בית הכנסת, ועד אז לא יתפללו. והדעה השנייה סוברת שאם יהרסו בית כנסת לא יהיה מקום להתפלל. מהי הנפקא מינה בין הדעות. הנפקא מינה היא במקום שיש בית כנסת אחר. לפי מי שאומר משום פשיעה גם כאן אפשר שיתרשלו, אבל לדעת מי שאומר שאין מקום, הרי פה יש מקום להתפלל.
בהמשך הסוגיה אומרת הגמרא כל זה נכון שלא היו סדקים בבית הכנסת, אבל אם היו סדקים בבית הכנסת סותר ובונה. אנו לא רוצים בית כנסת עם סדקים. כנראה שבית הכנסת עם סדקים משדר פגיעה בכבוד בית הכנסת (ישנו גם הסבר בראשונים שמדובר שבית הכנסת הולך ליפול, ובמציאות כזו בוודאי התלמוד הירושלמי יסכים עם התלמוד הבבלי שמותר לסתור).
ישנה סוגיה מקבילה בתלמוד הירושלמי בנושא הסדקים (מגילה ג, א):
"ביישנאי שאלון לר' אימי מהו ליקח אבנים מבית הכנסת זו ולבנות בבית הכנסת אחרת אמר לון אסור א"ר חלבו לא אסר ר' אימי אלא מפני עגמת נפש".
לפי השאלה אנו מבינים שבבית הכנסת של תושבי ביישן היו סדקים והשאלה הייתה האם מותר לקחת אבנים, כלומר לסתור את בית הכנסת, כדי לחזק בית כנסת אחר. ופה מעלה ר' אימי (לפי הסברו של ר' חלבו) סברה מעניינת מתחום הפסיכולוגיה. יותר נכון להשאיר את בית הכנסת סדוק, כיוון שהציבור לא יקבל את הפגיעה בכבוד בית כנסת וחזקה שהוא יחזק את בית הכנסת כמו שצריך.
