|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
חייב אתה להעמיד לו פרסק – אפרסק
"... וכי הא דאמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מעשה באחד שאמר לחבירו דלית שעל גבי פרסק זה אני מוכר לך, ונעקר הפרסק, ובא מעשה לפני רבי חייא ואמר: חייב אתה להעמיד לו פרסק, כל זמן שהדלית קיימא" (בבא מציעא, קטז ע"ב).
|
 |
 |
|
| תמונה 1. אלה אמיתית (פיסטוק) - פרי | תמונה 2. אפרסק צילם: Jack Dykinga, USDA |
הרחבה
השם "אפרסקא" מוזכר פעמים רבות בספרות חז"ל ומפרשיה. מתוך ההקשרים ניתן להסיק ששם זה מציין שני מיני פירות שונים מאד זה מזה או לחילופין בחלק מהאזכורים חל שיבוש ו"פסטקין" (פיסטוק – פרי אלת הבטנה) (תמונה 1) הוחלף ב"פרסקין" (אפרסק) (תמונה 2)(1). שיבוש זה עלול היה להגרם כתוצאה מהדמיון בין השמות. דוגמה להחלפה מעין זו אנו מוצאים בבריייתא המופיעה בבבלי בארבעה מקומות (שבת כב ע"א, שבת מה ע"א, ביצה ל ע"ב, סוכה י ע"א): "סככה כהלכתה, ועיטרה בקרמים ובסדינין המצויירין, ותלה בה אגוזים אפרסקין שקדים ורמונים ופרכילי ענבים, ועטרות של שבלים, יינות, שמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג, ואם התנה עליהן - הכל לפי תנאו". מתוך סדר הפירות ברשימה המנויה בברייתא ניתן להסיק שגם ה"אפרסקין" הם סוג של פרי יבש, ולא עסיסי כאפרסק, שהרי הם מופיעים בין האגוזים ובין השקדים. מלבד זאת לא סביר שהשתמשו באפרסק כקישוט לסוכה: א. עונת הבשלת פרי האפרסק היא במהלך הקיץ ומסתיימת כחודש ויותר לפני חג הסוכות. ב. האפרסק אינו מתאים לנוי סוכה משום שהוא עלול להתרכך, להתכווץ ואף להרקיב במהלך החג. אמנם גם ענבים נתלו בסוכה, למרות עסיסיותם, אך כאשכולות ("פרכילי") העשויים לשמור על יופים גם תוך כדי התייבשותם לצימוקים. מסיבות אלו הציעו ח. י. קאהוט ואחריו י. פליקס לגרוס "אפסטקין" במקום "אפרסקין" כאשר הכוונה לפיסטוק (פרי הבוטנה האמיתית) שהוא מין אגוז(2). על הפיסטוק ראו במאמר "כפיסתקא ופלגי דפיסתקא".
דוגמה נוספת להחלפה זו מופיעה במפורש ברש"י (בראשית, מג י"א): "בטנים - לא ידעתי מה הם. ובפרושי א' ב' של רבי מכיר ראיתי פישיטצי"ש ודומה לי שהם אפרסקין". אמנם בדפוס קדום של החומש משנת רל"ו שהוצא לאור על ידי הר"ש אלקבץ נכתב בפירוש רש"י: "... לא ידעתי מהו ודומה לי שהם אפוסטיקים". יש להעיר שברוב הדפוסים נכתב "אפרסקין" כולל בדפוס קדום יותר משנת ר"ל (1470). ברור למדי שאין הכוונה לפירות העסיסיים אפרסקים משום שקשה להניח שהם היו נשמרים בדרך הארוכה מארץ ישראל למצרים.
בניגוד לדוגמאות שהובאו עד עתה הרי שבסיפור המובא בגמרא בכתובות (קיב ע"א) יש לזהות את ה"אפרסקא" כפרי הנקרא בשם זה גם בלשוננו ולא כפיסטוק: "רבי חלבו ורבי עוירא ורבי יוסי בר חנינא איקלעו לההוא אתרא, אייתו קמייהו אפרסקא דהוה כאילפס כפר הינו, ואילפס כפר הינו כמה הוי? ה' סאין, אכלו שליש והפקירו שליש ונתנו לפני בהמתן שליש. לשנה איקלע ר' אלעזר להתם ואייתו לקמיה, נקטו בידיה ואמר: ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה" (3). דבר זה משתמע מתוך כך שה"אפרסקא" הוא פרי גדול יחסית ובוודאי גדול מהפיסטוק. אמנם בבבלי הדבר רק רמוז אך בספור מקביל המובא בירושלמי (ונציה, פאה פ"ז כ טור א /ה"ג) הוא מפורש יותר: "דלמא רבי אבהו ורבי יוסי בן חנינא ור' שמעון בן לקיש עברו על כרם דורון, אפיק לון אריסא חדא פרסיקא, אכלון אינון וחמריהון ואייתרון, ושערונה כהדין לפיסא דכפר חנניה מחזיק סאה של עדשים בתר יומין עברון תמן אפיק לון תרי תלת לגוא ידיה אמרו ליה מן ההוא אילנא אנן בעיי אמר לון מיניה אינון וקרון עלוי ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה"(4). ניתן לשער שגודל האפרסקים לאחר החטא דומה לגודל הזנים הגדולים של ימינו משום שניתן היה לאחוז 2-3 מהם ביד אחת. בתנאים טובים במיוחד ניתן לקבל פירות גדולים אף יותר (כמובן שהגודל כ"אילפס" איננו משקף מציאות ריאלית אלא מסמל פירות גדולים באופן יוצא דופן).
ראיה נוספת מופיעה בגמרא בעירובין (כט ע"א) שממנה ניתן להסיק שמדובר בפרי גדול למדי שגודלו דומה לגודל תפוח: "כמה? אמר רב נחמן: תפוחים בקב. מיתיבי, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עוכלא תבלין, וליטרא ירק, ועשרה אגוזין, וחמשה אפרסקין, ושני רמונים, ואתרוג אחד. ואמר גורסק בר דרי משמיה דרב מנשיא בר שגובלי משמיה דרב: וכן לעירוב. והני נמי ליהוו כי אפרסקין? הני חשיבי והני לא חשיבי"(5). האפרסקים עומדים בין האגוזים לבין הרימונים וגדלם כגודל תפוחים. בדרך אגב אנו גם לומדים שערכם של האפרסקים היה גבוה משל התפוחים.
מוצא האפרסק
מחקרים ארכיאולוגיים שהתבססו על חשיפת גרעיני אפרסק בכמה אתרים מעלים שעץ פרי זה (בדומה למישמש) הגיע לאזורנו מהמזרח רק בתקופה היוונית והרומית. צורת הבר של עץ זה מוכרת מהרי טיבט ומערב סין וקיימות עדויות על גידול חקלאי שלו בסין החל מ- 2,000 שנה לפנה"ס. ממקורות כתובים ניתן היה להסיק שהאפרסק הגיע ליוון מפרס בשנים 300-400 לספירה אם כי תגלית חדשה מצביעה על האפשרות שהוא הגיע לשם כמה מאות שנים קודם לכן. הרומאים התחילו בגידול אפרסק רק במאה הראשונה לספירה לאחר התבססות גידול זה באגן הים התיכון. לארץ ישראל הגיע גידול זה, כנראה, סמוך לחורבן בית שני. משמעות השם אפרסק היא "פרי פרסי" וכך הוא נקרא ביוונית (persikon) וברומית (malum persicum). השם הלטיני של האפרסק משמר את שמה של פרס (6) (Prunus persica). לגבי זיהויו קיימת הסכמה כללית וכמה מן המפרשים אף נמנעו מלפרשו (7) משום ששמו הוא אפרסק (בהטיות שונות) גם בשפות אחרות. הערוך (ערך "אפרסק") כתב: "בריש כלאים האפרסקין והשקדים. ובפרק כירה בגמרא דמטלטלין נר ובפרק קמא דסוכה בגמרא דפרס עליה תלה בה אגוזים אפרסקים שקדים. ספר אחר פרסקין. פירוש בלשון לעז פירסק"י". רש"י (שבת, מה ע"א) מפרש: "אפרסקין - פירסיק"י בלע"ז".
מבנה האפרסק על פי המקורות
את האפרסק אנו פוגשים במשנה בכלאים (פ"א מ"ד) וממנה נוכל ללמוד גם על מראהו: "ובאילן האגסים והקרסתומלין והפרישים והעוזרדים אינם כלאים זה בזה, התפוח והחזרד, הפרסקים והשקדין, והשיזפין והרימין אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה". מפרש הרמב"ם במשנה: "פרסקין, "אלכ'וך'". שקדים, "אללוז". לפי שהפרסקין בקטנו כשייראו בעץ דומים לשקדים בגדלם". אלכ'וך הוא האפרסק בערבית ואכן פרי האפרסק ופרי השקד דומים זה לזה בשלבי הגידול ובמיוחד בזני אפרסקים בעלי ראש מחודד. שני המינים בסוג Prunus ממשפחת הוורדיים, העלים של שני הפירות דומים מאוד, הפריחה דומה והפרי עם תחילת גידולו דומה למדי הן בצורה והן במעטפת השעירה לבדית או קטיפתית ועוד (תמונות 3-4). כך פירש גם רע"ב: "אפרסקים - בלע"ז פירשאג"ס וכשהן קטנים דומין לשקדים". הרא"ש משווה ביניהם באופן שונה: "פרסקין - גרעינין שלו דומה לשקדים". למרות הדמיון בעודם צעירים הכלאתם נאסרה אולי משום שהפירות הבשלים שונים מאד זה מזה.
 |
 |
|
| תמונה 3. אפרסק - שלבי גידול ראשונים | תמונה 4. שקד - שלבי גידול ראשונים |
על פרט מבנה נוסף של האפרסק אנו לומדים ממשנה העוסקת בשלב ממנו חייבים פירות שונים במעשרות: "... האפרסקים משיטילו גידים האגוזים משיעשו מגורה וכו'" (מעשרות, פ"א מ"ב). מפרש הריבמ"ץ (שם): "הפירסיקין משיטילו גידים - אמר רבי זירא בשם רבי אסי משיטילו גידים אדומים, וכן דרכן יש להן מבפנים חוטין אדומים כמו גידים". וכן מפרש הר"ש: "משיטילו גידין - גידין אדומין יש להן בפנים חוטים ארוכים כמין גידים". מקור הצורך בגידים בצבע אדום הוא בירושלמי (מעשרות, פ"א דף מח טור ד /ה"ב): "... הפרסקין משיטילו גידים רבי זעירא בשם איסי משיטילו גידין אדומין וכו'". בניגוד לריבמ"ץ המתייחס לגידים המתמשכים מהגרעין לפרי הרי שמשתמע מהרמב"ם (שם) שהוא מפרש שהגידים נמצאים בקליפת הפרי: "הפרסקין משיטילו גידין, דרך הפרסקין שמתפשטין בהן גידים אדומים, וכך אמרו משיטילו גידים אדומים, וכך הוא דרך הפרסקין בתחלת הבשלתן שמאדימים בהם מקומות ומשתנה גונם".
תאורי האפרסק העולים מהמקורות שהבאתי עד עתה מאפשרים לבחון את פירושו של בעל "מוסף הערוך" (שחיבר רבי בנימין מוספיא ממגורשי ספרד) בערך "שזף": "וכבר פירשתי שבלשון יוון קריה פירסיקא מין אגוזים גדולים שבאו מפרס לארץ יון, על דרך שנאמר הלוזים פינדיקין שהובאו מארץ פונטוס לארץ יון". לאגוזים אין גידים אדומים והם דומים לשקדים גם כאשר הם גדולים ולא רק בעודם קטנים כדברי המפרשים. כמובן שאין הם מיועדים לייבוש. ייתכן ובשם "אגוזים" כוונתו לאפרסקים משום שגם הם גדולים וכאשר הם עדיין קשים הם מזכירים את מבנה האגוזים. אין ספק שהכוונה איננה ל"פסטקין" (אלת הבטנה) הקטנים.
זן הנקטרינה על פי הירושלמי
לעיל התייחסתי לדמיון בין פרי האפרסק והשקד בשלבי ההתפתחות הראשונים. אחד מקווי הדימיון הוא מעטה הפרי הקטיפתי של האפרסק. מעטה זה איננו קיים בכל זני האפרסקים וכבר מהעת העתיקה ידוע זן בעל קליפה חלקה – זן הנקטרינה. הנקטרינה מעוגלת בראשה ודומה לשזיף או לאגוז בעודו ירוק. בניגוד למחשבה המקובלת הרואה בנקטרינה (השם העממי אפרשזיף) תוצר הכלאה בין אפרסק לשזיף הרי שלאמיתו של דבר הנקטרינה היא תוצר מוטציה סומטית (בתא שאיננו תא מין) שחלה בענף של אפרסק וממנו הרבו באופן וגטטיבי (אל-זוויגי) את עצי זן זה. כמה מוטציות שארעו במהלך הדורות היו המקור לזני הנקטרינה השונים הקיימים היום. הנקטרינה זכתה בעת העתיקה לשם עצמאי משום שסברו היא תוצר הכלאה של הרכבת אגוז על אפרסק. ביטוי לכך אנו מוצאים במונח הרומי nucipersica כלומר אגוז-אפרסק. גם ביוונית הנקטרינה נקראה אגוז-אפרסק (kariopersica).
על רקע זה ניתן להבין את דברי הירושלמי (כלאים, פ"א דף כז טור א /ה"ד): "תני: גוי שהרכיב אגוז על גבי פרסק, אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן, נוטל ממנו ייחור והולך ונוטע במקום אחר. מה נפק מינהון? קדריה פרסקיה". קיימות כמה גירסאות לגבי המונח "קדריה" אך הגרסה הסבירה ביותר היא "קריה" על פי ר"ב מוספיא (ערוך השלם, ערך "קריה" ב'). על פי גירסה זו בירושלמי שמו של תוצר ההכלאה בין אגוז ואפרסק זהה לשם היווני של אגוז-אפרסק כלומר kariopersica. דברי הירושלמי הם ביטוי למחשבה שרווחה בעולם העתיק (8) על אפשרות הרכבה בין מינים ממשפחות שונות ורחוקות הרכבה שלמעשה איננה אפשרית. מאידך גיסא הרכבה אחרת המובאת בתוספתא (כלאים, ליברמן, פ"ב הלכה ט"ו) אפשרית משום ששני המינים נכללים במשפחת הוורדניים: "גוי שהרכיב הפרסק על גבי עובש, אע"פ שאין רשיי לעשות כן, נוטל הימנו יחור ונוטע במקום אחר". ה"עובש" הוא חבוש ("ח" ו"ע" התחלפו) או על פי גירסה אחרת "עוגס" כלומר אגס.
(1) ח. י. קאהוט (ערך "אפרסק") סבר שבכל האזכורים הכוונה לפיסטוק.
(2) לדעת קאהוט יש לגרוס כך בכל מקום שאפרסקים מוזכרים בסמוך לשקדים ואגוזים. לענ"ד כלל זה איננו נכון תמיד משום שבממשנה במעשרות (פ"א מ"ב) האומרת "האפרסקים משיטילו גידים" מסתבר יותר שהכוונה לגידי פרי האפרסק.
(3) פירוש: מסופר: ר' חֶלְבּוֹ וְר' עֲוִירָא וְר' יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אִיקְלְעוּ לְהַהוּא אַתְרָא [הזדמנו למקום אחד]. אַיְיתוּ קַמַּיְיהוּ אֲפַרְסְקָא דַּהֲוָה [הביאו לפניהם אפרסק שהיה] גדול כְּאִילְפַּס (קדירה) של כְּפַר הִינוֹ. וְאִילְפַּס כְּפַר הִינוֹ כַּמָּה הָוֵי [הוא] גודלו? חָמֵשׁ סְאִין. אָכְלוּ שְׁלִישׁ ממנו, וְהִפְקִירוּ שְׁלִישׁ, וְנָתְנוּ לִפְנֵי בְּהֶמְתָּן שְׁלִישׁ. לְשָׁנָה הבאה אִיקְלַע [הזדמן] ר' אֶלְעָזָר לְהָתָם [לשם] וְאַיְיתוּ לְקַמֵּיהּ [והביאו לפניו אפרסק], נַקְטוֹ בִּידֵיהּ [אחזו בידו], שהיה האפרסק קטן עד שיכול היה להחזיקו בתוך היד, וְאָמַר על השינוי הזה בגודל הפירות: "אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ" (תהלים קז, לד), שהעוונות הם שגרמו לשינוי בפירות.
(4) פירוש: מעשה ברבי אבהו ורבי יוסי בן חנינא ורבי שמעון בן לקיש שעברו ליד כרם דורון (?). הוציא להם אריסו אפרסק אחד. אכלו ממנו הם וחמוריהם ונותרה להם כמות ששעורה כאילפס כפר חנניה המחזיק סאה של עדשים. לאחר ימים עברו שם והוציא להם 2-3 פירות שניתן להחזיקם ביד אחת. בקשו החכמים לקבל מהאילן שקבלו בפעם הקודמת. אמר להם שהם מאותו העץ. קראו עליהם ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה.
(5) פירוש: וְשואלים: אם מערבין בהם כַּמָּה שיעור? אָמַר רַב נַחְמָן: תַּפּוּחִים בְּקַב. מקשים: ר' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: המחלק מעשר עני לעניים לא יפחות להם משיעור עוּכְּלָא (שמינית לוג) של תַּבְלִין, וְכן לא יפחות משיעור לִיטְרָא [לוג] יָרָק, וְכן לא פחות מ עֲשָׂרָה אֱגוֹזִין, וְכן מחֲמִשָּׁה אֲפַרְסְקִין, וְכן לא יפחות משְׁנֵי רִמּוֹנִים, ומאֶתְרוֹג אֶחָד, שאלו הם שיעורים הראויים לנתינה. וְאָמַר גּוּרְסַק בַּר דָּרֵי מִשְּׁמֵיהּ [משמו] של ר' מְנַשְׁיָא בַּר שְׁגוּבְּלֵי מִשְּׁמֵיהּ [משמו] של רַב: וְכֵן הוא הדין לָעֵירוּב. ואפשר לשאול: הָנֵי נַמִי לֶיהֱווּ כִּי [אלה התפוחים גם כן שיהיו כמו] אֲפַרְסְקִין! שהרי דומים הם להם בגודלם, ודי יהא לערב בחמישה תפוחים! ומשיבים: שיש להבחין בדברים; הָנֵי, חֲשִׁיבִי [אלה האפרסקים, הם חשובים], ולכן חמישה מהם, שיעור חשוב הוא. וְהָנֵי, לָא חֲשִׁיבִי [ואלה התפוחים, אינם חשובים], ולכן צריך שיהיו כמזון שתי סעודות.
(6) לדוגמה השם הלטיני של סלוודורה פרסית הוא Salvadora persica ושל גביעונית הלבנון Fritillaria persica.
(7) פירוש הריבמ"ץ: "הפרסקין – כמשמען" (כלאים, פ"א מ"ד).
(8) פליניוס הרומאי שפעל במאה הראשונה לספירה תיאר הכלאה בין שזיף ואגוז וקבלת בן כלאיים בשם nucipruna.
תודה לד"ר עקיבא לונדון על תרומתו למאמר זה.
רשימת מקורות:
י. פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 229-233)
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 129-130).
D. Zohary and M. Hopf, Domestication of Plants in the Old World, third edition (Oxford: University Press, 2000), pp. 182-183
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.