סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"הלכתא כוותיה דרב נחמן"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא קי ע"א

 

ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא,
מלוה אמר: שלש,
לוה אמר: שתים.
קדים מלוה ואכלינהו לפירי. מי נאמן?
רב יהודה אמר: קרקע בחזקת בעליה קיימא,
רב כהנא אמר: פירות בחזקת אוכליהן קיימי.
והלכתא כוותיה דרב כהנא, דאמר: פירות בחזקת אוכליהן (קיימי). -
והא קיימא לן דהלכתא כוותיה דרב נחמן, דאמר: קרקע בחזקת בעליה עומדת!
- התם מילתא דלא עבידא לאיגלויי היא, הכא - מילתא דעבידא לאיגלויי היא, ואטרוחי בי דינא תרי זמני לא מטרחינן.

מבנה הסוגיה:

1.
הגמרא מציגה מקרה ושואלת מה הדין:

ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא,
מלוה אמר: שלש,
לוה אמר: שתים.
קדים מלוה ואכלינהו לפירי. מי נאמן?

2.
מחלוקת בין רב יהודה רב כהנא

רב יהודה אמר: קרקע בחזקת בעליה קיימא,
רב כהנא אמר: פירות בחזקת אוכליהן קיימי.

היו כמה חכמים בשם רב כהנא. כאן מדובר ברב כהנא שחי בתקופת רב יהודה שחיו בדור שאחרי רב ושמואל.

3.
הגמרא פוסקת במחלוקת מבלי שהיא מקימה הסברים לכל דעה:

והלכתא כוותיה דרב כהנא, דאמר: פירות בחזקת אוכליהן (קיימי). -

הגמרא מזכירה גם את רב כהנא וגם את דינו.

3.1
לפעמים בש"ס הגמרא פוסקת "והלכתא כרב..." בלי להזכיר את פרטי הדין, ולפעמים להיפך, היא קובעת "והלכתא..." - מזכירה את פרטי הדין בלבד, ולא את שם החכם.
בסוגייתנו הגמרא מזכירה את שני הדברים, גם את שם החכם, וגם את ההלכה עצמה.

4.
בפשטות יש לומר, שכעיקרון ההלכה היתה צריכה להיות כרב יהודה נגד רב כהנא מפני שרב יהודה היה יותר מפורסם, ולכן הגמרא הזדקקה להכריע כאן ולפרש שהיא פוסקת שלא כרב יהודה אלא כרב כהנא, ולכן היא מזכירה את שמו של רב כהנא [תשובה חלקית לאמור לעיל בסעיף 3.1]

5.
מקשה הגמרא:

והא קיימא לן דהלכתא כוותיה דרב נחמן, דאמר: קרקע בחזקת בעליה עומדת!

הגמרא מציגה סתירה בין דינו של רב כהנא [שהגמרא פסקה כמותו לעיל בסעיף 3] לפסק דינו של רב נחמן - שנקבע שהלכה כמותו.

5.1
למעשה קושיית הגמרא היא על סתירה בין שני פסקים.

6.
והגמרא מיישבת:

- התם מילתא דלא עבידא לאיגלויי היא, הכא - מילתא דעבידא לאיגלויי היא, ואטרוחי בי דינא תרי זמני לא מטרחינן.

7.
נעסוק בעיקר באמור לעיל בסעיף 5:

והא קיימא לן דהלכתא כוותיה דרב נחמן, דאמר: קרקע בחזקת בעליה עומדת!

"קיימא לן דהלכתא כוותיה דרב נחמן" - 3 מופעים בש"ס, באחד מהם מוזכר בפירוש "בדיני"!

8.
נעיין במקור הבא - בהרחבה:

יד מלאכי כללי התלמוד כלל קסא:

הלכה כרב נחמן בדיני, אמרינן אף היכי דפליג עם שמואל רביה,
כן למדתי ממאי דאמרינן בפרק המקבל [בבא מציעא דף ק"י א' והא קי"ל דהלכתא כוותיה דרב נחמן בדיני (כן גירסת רש"י שם והרא"ש בפרק המוכר את הבית סי' ו' מייתי לה הכי ועיין רש"ל שם) ואמר בחזקת בעליה עומדת וכו'
והתם בס"פ השואל [בבא מציעא דף ק"ב ב' על שמואל רביה הוא דפליג בהא ואפ"ה נקט הש"ס הך כללא בפשיטות אלמא דגם נגד שמואל איתמר

הוא מוכיח מסוגייתנו שהלכה כרב נחמן בדיני [בדיני ממונות] גם נגד שמואל שהיה רבו. וההוכחה שבדין זה רב נחמן חולק על שמואל היא כמשתמע מהסוגיה לעיל בבבא מציעא דף קב.

9.
הוא מציין מקורות לכך, שהכלל שהלכה כרב נחמן בדיני גם נגד שמואל:

ושוב מצאתיו מבואר בדברי הרי"ף ז"ל שבסוף פרק אף על פי גבי ואוכלת עמו מלילי שבת דכפי גירסתו שם איפליגו רב נחמן ושמואל כתב וקי"ל כרב נחמן בדיני
והכי אשכחנא ליה תו בפרק מציאת האשה גבי המשליש מעות לחתנו
ובסוף פרקא קמא דמכות ע"ש
וכ"כ הרא"ש שם
והרז"ה בפרק האשה שנפלו
וה"ה בסוף פ"ב מהלכות אישות
וכן ראיתי שכתב מדעת עצמו הר"ב שו"ת זקן אהרן בסי' ד' דף י"ג ע"א.

10.
ומקשה על מי שנראה שמכריע אחרת:

איברא שראיתי בספר גופי הלכות כלל קמ"ה שכתב בשם רבינו סעדיה דהלכה כשמואל לגבי רב נחמן משום דרבו הוא
ועוד דהלכה כשמואל בדיני לגבי כ"ע
וכ"כ מסברא דנפשיה הכנה"ג בח"מ סי' רפ"ט הגהות הב"י אות ב' יע"ש
גם הלום ראיתי להרא"ש ז"ל בפרק המפקיד סי' י' ששינה את טעמו ואמר דכללא דהלכה כר"ן בדיני ליתיה כנגד רבותיו
ומה גם דקי"ל נמי הלכה כשמואל בדיני וכו' ע"ש.

החכמים שמוזכרים לעיל סוברים שהלכה כשמואל נגד רב נחמן [בדיני] בגלל ששמואל היה רבו של רב נחמן.

11.
ומקשה מההוכחות שלו [של ה"יד מלאכי"] לעיל בסעיפים 8-9:

ואני בעניותי לא ידענא מה יענו שפתי צדיקים לסוגיא דפרק המקבל דאייתינא בראשית מאמר

12.
והוא מעלה אפשרות להסבר השיטות לעיל בסעיף 10:

אם לא שנאמר דלא גרסי כגירסת רש"י דמכח הכלל קא מקשה תלמודא אלא גרסי והא קי"ל דהלכתא כוותיה דר"ן דאמר וכו'

והוא מדייק מגירסת הדפוסים שלפנינו:

והא קיימא לן דהלכתא כוותיה דרב נחמן דאמר: קרקע בחזקת בעליה עומדת!

כלומר, רק בסוגיה שלפנינו הלכה כרב נחמן [גם נגד שמואל]. מותר לגמרא להכריע באופן נקודתי בסוגיה מסויימת גם בניגוד לכלל הכרעתי שיש בין שני חכמים [שהלכה כשמואל נגד רב נחמן].

13.

אף זה לא יתכן להרא"ש ז"ל כיון דאיהו גריס כגירסת רש"י וכדכתיבנא לעיל וצ"ע

אבל הרא"ש גורס כרש"י:

"והא קיימא לן דהלכתא כוותיה דרב נחמן בדיני, ואמר: קרקע בחזקת בעליה עומדת!"

בגירסא זו נוספה מלה "בדיני", כלומר לא מדובר בהכרעה נקודתית שהלכה כרב נחמן בסוגייתנו, אלא שהלכה בסוגייתנו כרב נחמן מפני שהכלל העקרוני והכללי הוא, שב"דיני" [בדיני ממונות] הלכה כרב נחמן.

13.1
בגירסה זו יש שינוי נוסף: "ואמר" במקום "דאמר".
הסבר: מדובר בכלל עקרוני שהלכה כרב נחמן בדיני ולכן יש לפסוק כמותו בדיני ממונות, ולכן גם בסוגייתנו יש לפסוק כדבריו והוא הרי אמר [="ואמר"] ש"קרקע בחזקת בעליה עומדת".

14.
אבל לפי השיטה שמובאת בסעיף 10, שהלכה בסוגייתנו כרב נחמן באופן ספציפי ונקודתי, הרי שהגמרא מציינת מהי אותה הלכה - "דאמר" - "קרקע בחזקת בעליה עומדת"

15.
והוא מביא סיוע לדבריו:

ואשוב אתפלא עוד על מוהרש"א והכנה"ג שלא הזכירו מכל זה כלום והוא פלא
ועיין ש"ך ח"מ סי' ס"ו ס"ק קי"ח ותראה ששלי"ת כוונתי לרוב דבריו
ועוד עיין ספר קרבן נתנאל דף ק"ד ב' וק"ה ב':

17.
דיון נוסף לגבי הכלל שהלכה כרב נחמן:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רמא:

הוא מוכיח שהכלל שהלכה כרב נחמן בדיני תקף כלפי כל חכם אחר [מלבד הדיון לעיל אם מדובר שהלכה כרב נחמן גם נגד שמואל שהיה רבו של רב נחמן], או רק כלפי רב ששת [ואז כל הדיון לעיל "מבוטל"]:

הלכה כרב נחמן בדיני, היינו לגבי רב ששת לחודיה אבל גבי רב לא אמרינן דהלכתא כוותיה בדיני כ"כ הר"ב ראש יוסף על ח"מ סי' ל"ג סעיף ג"ן לדעת הנימוקי יוסף ע"ש בדף ל"ג ע"ד וכ"כ עוד לדעת הרי"ף בסי' ס"ו סעיף ק"ז ע"ש דף ק"ל ריש ע"ב,
ולי המך ליתא דהא בפרק המקבל [דף] קכ"ז א' איתא אריס אומר למחצה ירדתי ובעל הבית אומר לשליש הורדתיו מי נאמן
רב יהודה אמר בעל הבית נאמן
ורב נחמן אמר הכל כמנהג המדינה והלכתא כרב נחמן ע"כ,
וכתב הנימוקי יוסף שם והלכתא כוותיה דקי"ל כרב נחמן בדיני
הרי דבין הרי"ף ובין הנ"י דתרווייהו אית להו דפסקינן כרב נחמן בדיני לגבי כ"ע
וע"ע הרי"ף סוף פרק מציאת האשה [דף] תק"א א' ותמ"ז א' ותקי"ט א' וה"ג פרק הזהב [דף] ט"ף ב'
ואתה תחזה דבכולהו הנך דוכתי אדכר הך כללא באמוראי אחרינא בר מרב ששת כאמור
וזו היא דעת הרמב"ם ג"כ כמו שתמצא למרן בכ"מ בפי"ב מהלכות אישות הלכה י"ב ושם ספ"ך ובפ"י מהלכות מכירה הלכה ג' ופ"א מהלכות שכנים הלכה ד' ופ"ח מהלכות שלוחין הלכה ז' וסוף פ"ב מהלכות סנהדרין יע"ש
וכן מצאתי בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קי"א ע"ש ובש"ך ח"מ סי' ס"ו ס"ק קי"ח בארוכה:
סליקו כללי ההא

18.
הערה:

והלכתא כוותיה דרב כהנא, דאמר: פירות בחזקת אוכליהן (קיימי). -
והא קיימא לן דהלכתא כוותיה דרב נחמן, דאמר: קרקע בחזקת בעליה עומדת!

מי קבע את שתי ה"הלכתא"? ["והלכתא"; "דהלכתא"]
בדרך כלל לגבי הניסוח "והלכתא..." - נאמר שההכרעה היא של הסבוראים.
ואם נאמר שגם הכלל השני "והא קיימא לן דהלכתא כוותיה דרב נחמן" נקבע על ידי הסבוראים, אם כך יוצא, שקושיית הגמרא היא על סתירה בין שתי הלכות מאוחרות-סבוראיות.

19.
ראה בהרחבה על הכלל של "הלכתא כרב נחמן בדיני" אצל הרב זיני, "רבנן סבוראי", עמודים 301 אילך.

20.
ראה גם מה שכתבנו על מסכת כתובות דף יג ועל מסכת קידושין דף נט.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר