הבטחות לא מציאותיות / רפי זברגר

בבא מציעא קט ע"א

הרקע

אנו דנים בדף זה בהסכמים שונים בין פועל למעסיק, כאשר הפועל מקבל על עצמו תנאים מסוימים, האם התנאים הללו תקפים, או שמא אנו אומרים, שבאמת לא התכוון ברצינות לקבלם. 
 

הנושא

ההוא שתלא דאמר להו: אי מפסדינא – מסלקנא. אפסיד. מסופר על הסכם שעשה בעל קרקע עם אותו ''שותל'', פועל אשר התמחותו היא בשתילת עצים. תנאי ההעסקה ביניהם היו של אריס, המקבל ''מחצה, שליש או רביע'' כלומר, אחוז מסוים מתוך התוצרת שתגדל מן העצים שישתול, יקבל האריס, והחלק האחר יישאר לבעל הקרקע. במסגרת תנאי החוזה, קיבל על עצמו השותל, שאם ייגרם הפסד לקרקע – יעזוב את העבודה ללא קבלת תשלום כל שהוא.
''בתחילת הדרך'' הקרקע השביחה, אבל בהמשך נגרמו הפסדים לקרקע. בחישוב כולל של ''רווח והפסד'' נשאר עדיין רווח. השאלה אשר עמדה על הפרק, האם השותל משתתף ברווחים, או שמא בגלל התחייבותו, שאם ייגרם הפסד הוא לא מקבל כלום, אמנם "ילך הביתה" בלא כל שכר על פועלו. הלכו שניהם לבית דין, לשמוע את הכרעת הדיינים.
אמר רב יהודה: מסתלק בלא שבחא. רב כהנא אמר: מסתלק ושקיל שבחא. ישנה מחלוקת בין החכמים. רב יהודה פסק, שאמנם הפועל הולך לביתו, בלא לקבל כל חלק ברווח, בגלל שאמנם כך הוא קיבל על עצמו.   
לעומתו, פסק רב כהנא כי הפועל בכל אופן מקבל חלק מהשבח שנשאר. ממשיכה הגמרא ומסייגת את דברי רב כהנא: ומודה רב כהנא דאי אמר אי פסידנא – מסתלקנא בלא שבחא. כלומר, אם הפועל אמר בלשון קצת אחרת: אם אני אגרום להפסד – אסתלק מן הקרקע בלא לקבל כל תגמול – אז, במקרה כזה, מודה רב כהנא לרב יהודה, שאמנם הפועל אינו מקבל כלום.
דעה נוספת של רבא הובעה בגמרא החולקת עקרונית על דעתם של רב יהודה ורב כהנא: אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא. לפי רבא, אין שום תוקף להסכמתו של הפועל, ללכת הביתה בלא שכר כלל, אם וכאשר ייגרם הפסד, גם אם הוא עצמו יגרום להפסד, שכן יש לנו כלל חשוב בנושא הסכמים: אסמכתא לא קניא. משמעות המילה אסמכתא, נוגעת בדיוק למקרה שלנו: התחייבות של אדם, שכלל וכלל אינו צופה ואינו מאמין שאי פעם יצטרך ליישם אותה.
הפועל, בהתחייבותו לקבל על עצמו ''עונש'' וללכת הביתה בלא כל שכר, אם וכאשר ייגרם הפסד לקרקע, בעצם אומר במילים אלו לבעל הקרקע: אתה יכול לסמוך עלי בעיניים עצומות. אני בעל מקצוע מצוין, ויודע את העבודה. האמירה שלו שאם ייגרם נזק הוא הולך בלא לקבל כל שכר, רק ביקשה לציין כי הוא כל כך בטוח בעצמו, ''ואין סיכוי שיגרום להפסד''. אבל באמת באמת , אין הוא מתכוון ליישם אמירה זו – הבטחה מעין זו נקראת ''אסמכתא'' והלכה היא ש''אסמכתא אינה קונה'', ואינה תקיפה כלל וכלל.  
 

מהו המסר?

אם נתרגם למילים שלנו את ההלכה ''אסמכתא לא קניא'', נוכל לומר שלא כל הבטחה היא ''רצינית'', ואם אנו מבטיחים ''הבטחה שאינה הגיונית'', הרי שאינה מחייבת. לפעמים אנו אומרים כל מיני משפטים הדומים במשמעותם לאסמכתא, כמו: אם הדבר נכון, אשלם לך אלף שקל, וכדו'. זו אמירה המסמלת ביטחון עצמי גדול, באמינות הדברים, אך הדובר אינו מתכוון ברצינות לשלם. גם בהבטחות של ילדים להורים, או לחילופין, הורים לילדים, לא תמיד מתכוונים ברצינות.
כך יש להתייחס ל''הבטחות לא מציאותיות'' שכאלה, ולא לנסות לעמוד עליהם ולבקש את קיומם בפועל.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]